מה אנחנו בעצם?
איזה חלק אנחנו מכל העולם הזה? מכל העולם הענקי הזה, הישות
הזאת...
ואנחנו, אנחנו בעצם חלקיק קטנטן מישות הענקית הזאת.
אם נעלם, אף אחד לא ירגיש בחסרוננו.
בסכ"ה חלקיק
בסכ"ה חלקיק
פתאום כל האור כבה. העיינים נעצמו. או שהן בעצם פקוחות רק שהן
לא רואות כלום?
אני הולכת לי במערה חשוכה שום דבר לא מאיר אותה.שום דבר לא
מאיר עלי.
הולכת בחשכה, לבד, מחפשת את האור הזה. האור הקסום. באור שכולם
מחפשים אותו.
אני טועה בדרך ונופלת לתוך חור , חור שחור ואפל.
אני נופלת ונופלת, ועדיין לא הגעתי לסופו!
ואני נופלת
הכל סביבי שחור. אפל.
אני מנסה להיעזר במה שסביבי. לא רוצה ליפול!
אבל אין שום דבר סביבי. אף אחד שיעזור לי. אני לבד.
ואני נופלת
מתי הנפילה תסתיים?
מה מחכה לי שם למטה?
אולי זה האור שחיפשתי כל כך הרבה זמן?
אולי יהיה שם פתח למקום אחר, טוב יותר?
אולי הנפילה הזאת לעולם לא תסתיים.
אז מי אנחנו בעצם?
סתם חלקיק בישות הענקית הזאת.
ואף אחד לא ירגיש בחסרוננו לעולם.