דיקלה ישר / ורק |
ורק רציתי חיבוק
אני לבד,
ואין אף אחד שיחבק אותי
בחדר הקר.
ורק הדמעות הן שמחממות את פניי,
ורק השמיכה מפצה את פצעיי,
ורק המוזיקה קוראת לי לבוא -
מחממת את לבי היתום.
ואני לבד -
עדיין לבד.
ורק רציתי לאהוב,
ורק רציתי לצחוק.
המיטה שלי כה קרה,
והכסא שלי מיותם מאהבה.
ורק התקרה שלי היא כה לבנה,
כה ריקה מסדקים, מתלאות החיים.
ואני לבד, עדיין לבד,
ורק הדמעות הזולגות מנחמות את פניי,
ורק השמיכה מכסה את פצעיי,
ורק דמותך כבר לא קוראת לי לבוא...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|