שמש. ים. עוד בחורה בביקני, עוד בחור משחק מטקות ומנסה לזרוק
את הכדור לעבר הבנות המשתזפות. עוד ילדה קטנה בונה ארמונות
בחול, בונה ארמונות מתוך תמימות - מתוך פנטזיה שיבוא הנסיך
ויגאל אותה מייסוריה. זוג ילדים בני 12 עושים על החול פסל של
אישה ערומה - כנראה זה ממש מדליק אותם כל הקטע הזה, הם עוד לא
נכנסו חזק לקטע של האינטרנט. זקנים עושים ספורט, ובלי שאף אחד
יראה - הם גם בוחנים את הבחורות החצי ערומות. מישהו עם עור
בהיר יושב, מלא כולו קרם הגנה, חושב שככה הוא יגן על העור
העדין שלו - וכנראה שהוא לא יודע שזה לא ממש יציל אותו. יש
גולשים בים. הם דווקא נראים טוב - אבל כולם יודעים שבעצם הם
התחילו לגלוש בגלל הבנות. מישהי בגיל 30 יושבת וקוראת ספר על
החוף - לטענתה זה עוזר לה להתרכז ה"שקט הנפשי" שיש בים. יש
אפילו זוג שנמרח אחד על השני, אי שם במקומות שהם חושבים שאף
אחד לא בוחן ומסתכל עליהם. תמיד יש את כל הילדים שההורים
תוקעים להם מצופים בכל הגוף ואומרים להם "כנסו למים" - אלו
הורים תמימים שחושבים שהם בורחים מאחריות אם הם שמים על הילד
בן ה-8 מצופים. יש את כל הבנות של "בטן-גב", כל הזמן זזות
ומתהפכות בתקווה לתפוס גוון דומה של צבע משני צידי הגוף. יש את
האנשים שעושים קאפוארה, באים להתאמן ולהתחבר עם הטבע ממש כמו
בברזיל. יש את הג'יפ שנוסע הלוך ושוב לאורך החוף - מנסה למצוא
אקשן, מישהו להציל, מישהו שטובע. יש את האנשים שחושבים שזה
מאוד משעשע לשחק עם המדוזות המתות על החוף, ולגרום לכל הנשים
מסביב לצרוח בהיסטריה. יש את אלו שאוספים צדפים, בדרך כלל יש
משהו אומנותי מאחורי אסיפת צדפים - אולי יעשו מזה פסל מעניין
או שרשרת מיוחדת. כמה אנשים עושים טורניר שש-בש, להוכיח אחד
לשני מי הכי טוב על החוף. יש את אלה שיושבים לבד על החוף
ומעשנים איזה ג'ויינט - מסתכלים על הגלים ומדמיינים דברים שלא
באמת נמצאים שם - אבל טוב להם לחיות בעולם שהם יצרו לעצמם.
מוכר ארטיקים משחד ילדים קטנים לקנות ארטיק, הילדים הולכים
ורבים עם אבאמא ובסוף משיגים את ה-3 שקל שיעשו להם את החיים
למושלמים, יהיה להם ארטיק.
ורק אני יושבת מתחת לסוכה של המציל - צופה בכולם וחושבת על
העולם. את כל השלבים שכולם עוברים שם עכשיו - אני כבר עברתי או
שאני אעבור בעתיד. בניתי ארמון מחול, התהלכתי בביקיני, שמו
עליי מצופים, קראתי ספר, עשיתי "בטן- גב", אספתי צדפים, ואפילו
ניסיתי ללמוד קאפוארה איפשהו בעבר שלי.
זה כל-כך יפה שיש כל-כך הרבה טיפוסים על החוף, מכל הסוגים ושכל
אחד הגיע לים מסיבה זו או אחרת, שכל אחד שקוע בעולם שלו ולא
מסתכל על - "מה אנשים אחרים עושים בים".
אז למה אני מסתכלת? למה אני בוחנת? למה אני ממציאה סיפור בראש
לכל אחד שיושב שם?
למה אני ממשיכה להגיע אל החוף אם אני כל-כך מפחדת מהים?