בפעימת לב אחת הכל נהיה ברור. היא עמדה מולך, במרחק של בערך 10
מטרים. ראית אותה בפעם הראשונה בחיים שלך. לא היה לך מושג איך
קוראים לה בכלל או בת כמה היא. היא לא נראית כמו דוגמנית על,
פשוט יפה, לא גבוהה מדי ולא נמוכה מדי, רק עמדה שם מולך. עמדה
בלי לזוז, בדיוק כמוך, ועיני האיילה שלה פתוחות לרווחה,
מחזירות לך בדיוק את אותה מבט שאתה שולח לכיוון שלה, והחיוך
הזה שכבר למדת להכיר כל כך טוב מתעצב לה על הפנים, החיוך שבא
ממש מבפנים, מעמוק למטה, החיוך שאתה יודע שגם היא רואה כשהיא
מסתכלת עליך. הכל מסביב נהיה מעורפל, ורק התווים שלה נהיו
ברורים יותר, חדים יותר, כאילו היא לא ממש שייכת לרקע, אלא
מישהו שם אותה שם בטעות ועכשיו הוא מטשטש את הרקע שלה ומשנה
אותו למשהו אחר, נקי וטהור יותר, שיותר מתאים לשלמות  שבה אתה
מביט.
ואתה ניגש אליה, והיא ניגשת אליך, ואתה מחבק אותה והיא מלטפת
לך את הראש, ואתה נותן לה נשיקה, והיא מנשקת אותך, ולא צריך
מילים, כי שניכם מבינים עכשיו מה זה אומר שאחד ועוד אחד שווה
שלוש.