יניב ריז / מטרופוליס |
מחממת כבישיה,
ופוקחת עיניה לחיות.
בעזרת תמרורים,
מזרימה בעורקיה,
צי מכוניות רועשות.
ורבים הם תאיה,
מלאי החיים,
מבתים עד גורדי השחקים,
ביבבות הסירנה,
מודיעה לשומעיה,
כי יש בתוכה חללים.
השעה-לפנות בוקר,
כשקולה כבר נדם,
חולמת העיר חלומות.
ובתוך הסיוט,
אם תיטיבו לשמוע,
זועקים מעלי הדמעות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|