אם שואלים אותי איך קוראים לאמא שלי, אני אף פעם לא בטוחה מה
לענות. זה יכול להיות שושנה, שושי וגם שוש. אני והאחים שלי,
אנחנו בעצם האנשים היחידים בכל היקום שלא קוראים לה בשמה,
ואנחנו היינו בבטן שלה! זה די מסבך את העניינים לילד שצריך
להציג את אמא שלו קבל עם וערב כיתה. אם היו קוראים לה למשל
ברכה או גילה, אז אין בעיה אפילו אם החברים הממש קרובים קוראים
לברכה - ברכה'לה או לגילה - גילינ'קה. אז עם הזמן לומדים לזהות
ולסווג את השואל. אם זה מישהו שיש לו פוטנציאל התחבבות על אמי,
אציג אותה כשושי. אם יהיה זה אדם בעל סמכות, תהא אמי שוש. את
השושנה תמיד השארתי לנישת השאלונים וטפסי קבלה לעבודה - זה
רשמי מדי.
כשגרנו בבית הקודם, החצר בשות אחר הצהריים היתה מלאה בזאטוטי
השכונה ואם רצית לקרוא לאמא שתוציא ראש מהחלון היית חייב לקרוא
בשמה הפרטי כי היו הרבה "אמא" בבניינים הסמוכים. אני תמיד
הסתבכתי עם זה כי לא ידעתי באיזה שם לקרוא לה. בסוף פשוט הייתי
צועקת "א-מ-א!" אבל זה לא ממש עבד ואז הייתי נשארת עם המנצ'יז
של הטרופית ענבים או איזה תפוח. |