אז ככה... סיפור מדהים שקוראים עליו בספרים, רואים אותו
בסרטים, שומעים עליו סיפורים והנה בכל זאת הוא מתגשם, סיפור
אהבה שגם אחרי כל כך הרבה זמן התגשם, אחרי שתקראו את סיפור זה
תבינו, שכן שווה לחכות כי הציפייה והסבלנות תביא לכם את האהבה
הגדולה והעצומה של חייכם!

הסיפור הזה, הוא בעצם מן "חלק" ב' לסיפור שלי "מוקדם לבחורה
אותה אהבתי."
רק שהפעם, הסוף קצת שונה, קראו ותבינו.

לא אוליך אתכם שולל, פשוט אומר שאני ואותה בחורה כבר יחד...
מאושרת וביום ראשון ה-23.05.04 יש לנו שלושה חודשים!!! שלושה
חודשים עם המלאך שלי... אחח איזה כיף...

לא ארחיב בסיפור של איך הכרנו וכאלה כי את הסיפור הזה אתם כבר
מכירים אם קראתם את "מוקדם לבחורה אותה אהבתי", רק אספר לכם מה
קרה מאותו יום שנהיינו יחד, אני... והמלאך שלי...

אחרי שהחבר שלי נפרד ממני, בכיתי, בכיתי כל כך הרבה... בכיתי
כאילו לא אמצא אהבה חדשה, בכיתי על מה שאיבדתי ובכיתי בעיקר על
עצמי-שקעתי ברגשי נחיתות עמוקים.
אבל, לאחר כמה זמן, בערך כשלושה שבועות... ראיתי אותה שוב
בבצפר ופתאום נדלקתי שוב... מאז שהחבר נפרד ממני, היא שלחה
הודעות לפלאפון שלי, רצתה נורא שניפגש, דיברה איתי מלא בטלפון
ובאיסיקיו/ מסנג'ר  ואני התחלתי להרגיש את מה שהרגשתי אליה אז,
לפני שלוש שנים, התאהבתי בה בפעם השלישית וכמו שאומרים "פעם
שלישית-אהבה חדשה!" בכל מקרה, כשהחלטתי שאני עדיין מרגישה אליה
משהו הייתי חייבת להגיד לה, אולי זה עוד לא מאוחר וכך היה...
באתי אליה בבצפר ואמרתי לה שאני צריכה להגיד לה משהו אבל היא
הייתה עם חברים שלה כל היום, חברים שלא הכרתי ולא רציתי להפריד
אותה מהם, בערב היא התקשרה אליי, הייתה סקרנית מה רציתי להגיד
לה, אמרתי לה את זה והיא אמרה לי שהיא מעולם לא הפסיקה לאהוב
אותי והשיחה התגלגלה ובסופה, נהיינו יחד, אולי זה מעפן שזה היה
בטלפון אבל עדיף את זה מאשר כלום.

מאז עברנו הרבה חוויות מסעירות... ואני רוצה להגיד לכם משהו
שאולי לא תבינו אבל מי שאיי פעם היה ככה ב"צד השני" יכול להבין
את מה שאני אומרת עכשיו.
בעצם, רק כשאתם בצד השני אתם יכולים להבין אנשים כמונו, ברור
שיש את אלה שמזדהים או שמנסים להזדהות אבל הם לא באמת יודעים
מה עובר עלינו ואיך אנחנו צריכות לשמור על האהבה שלנו ושנחזיק
אחת את השנייה כדיי שלא נישב ולא ניכנע לשליטה האינסופית של
ההומופוביה.
כשאתם בצד השני, פתאום כל הסרטים, הספרים, הסיפורים, השירים,
הכל נהפך להיות אמיתי ועכשיו זה הסרט שלנו, שלי ושלה ואנחנו
צריכות להתמודד עם הקשיים שבו, רק שלנו... אין כפילות. אנחנו
עושות את כל הפעלולים בעצמנו.

איך אוכל להסביר לכם את ההשפלה, הדכאונות, הריבים עם ההורים,
הבריחות מהבית, לישון אצל חברים, להיפגש בסוד בחוץ כדיי שלא
יראו אותנו יחד, לפחד להיראות יחד בציבור, שלא יגלו, שלא
יגידו, לפחד לחטוף מכות, מבטים, קללות, להרגיש בלתי רצוי בבית
של החבר/ה, אתם בכלל יכולים לדמיין את זה?? לחשוב על עצמכם בצד
הזה?? ב"צד השני"?... ברור שבתחילה תגידו "כן, ברור", אבל זה
לא נכון, כי כמו שאמרתי, רק כשאתה בצד הזה, אתה בעצם יכול
להבין אותנו.

אני אספר לכם כמה חווית שאנחנו, בסרט שלנו, עברנו ועוד עוברות
ואולי ככה אצליח להעביר לכם את ההרגשה, מזה להיות זוג הומולסבי
והקשיים בלהחזיק אהבה כזאת למרות ה-כ-ל.

אני אספר לכם למשל את יום השיא של הקשר שלנו... ישנתי אצלה,
יומיים. אבא שלה לא ידע, אמא שלה ידעה וגילתה הבנה וקיבלה
אותנו וככה גם אחותה ואח שלה אבל אבא שלה הומופוב בצורה לא
רגילה, גילה את זה בדרך לא נעימה בכלל. צעק עליה למה הדלת
נעולה ופרץ אותה...
ראה אותי והתחיל לצעוק עליי, זה היה נורא, המבט שלו היה כאילו
הוא הולך לרצוח אותי, העיניים שלו כמעט יצאו מחוריהן, הפרצוף
שלו נהייה אדום, אמר לי שהוא רוצה שאני אאסוף את הדברים שלי
ואעוף מהבית שלו, זרק כמה קללות, ואני שהרגשתי ממש כמו בקטע
מסרט, בידיים רועדות אוספת את חפציי, לא מסתכלת לעיניו, הרגשתי
כל כך מושפלת... לא ידעתי מה הכנסתי לתיק, בגדים שלי אולי שלה,
לבשתי בגדים,מה שהיה על הרצפה והוא יצא מהחדר... הוא אמר שהוא
מחכה לי למטה והוא רוצה לראות אותי איך שאני יוצאת מהבית שלו
והוא אמר שאם הוא יראה אותי שוב הוא יפוצץ לי את העצמות. כל כך
בכיתי... וחברה שלי, החברה מתוקה שלי, השמחה שלי... שמעולם לא
ראיתי אותה בוכה לפני כן, בכתה, ראיתי אותה בפעם הראשונה בוכה,
שמעתי בקול שלה איך שהקול שלה נשבר ומתתי מבפנים.
אפילו חיבוק אחרון לא יכולתי לתת לה, חשבתי שלא אראה אותה
בחיים... היא פתחה לי את הדלת, למטה היה האבא המפחיד, מחכה
לי... חשבתי שהוא יבעט בי או יחטיף לי סטירה, הסתובבתי לדלת
והיא אמרה לי בקול שבור ובפנים נפוחות מבכי "תלכי, פשוט תלכי,
ואם הוא אומר לך משהו, אל תתייחסי, פשוט תלכי" ואני רצתי,
ברחתי וההוא מסתכל עליי ומקלל אותי על היום בו נולדתי.
לא יודעת איך היה לי הראש להתקשר לחברה שלי שממש הצילה אותי...
(ד) התקשרתי אליה בידיים רועדות ובבכי ואמרתי לה לצאת החוצה,
בבית שלה היא ניסתה לתת לי לשתות ולאכול.. לא הייתי מוכנה לקבל
את זה... רעדתי, בכיתי כמו מטורפת, הלכתי כל שנייה לשירותים
להקיא, אבל לא היה מה, כי לא אכלתי כל היום.
הבטן שלי כאבה כל כך, הראש, העיניים, הייתי עייפה מלבכות.
פחדתי ודאגתי רק לה, לחברה שלי, פחדתי שהוא עושה לה משהו
עכשיו... ביקשתי מחברה שלי-זאת שאני בבית שלה (ד), להתקשר אליה
הבייתה, לראות מה איתה, היא אמרה שהיא תבוא עוד מעט, שגם היא
תברח אליה הבייתה. היא באה עם ידיד שלנו.. (ב)ועם חברה שלו
(ל), היינו חמישה אנשים בבית של חברה שלי שלקחה אותי לביתה
ודאגה לי...

בהתחלה לא יכולנו להסתכל אחת לשנייה בעיניים, הרגשתי כאילו זה
אסור אבל אהבתי אותה כל כך, למה לי להסתיר את האהבה שלי??? למה
עליי לפחד לאהוב את הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם?? למה?? האם
עשיתי משהו רע למישהו שזה מגיע לי? לנו?   לאף אחד לא הייתה
התשובה.
ההורים של אותה חברה ניסו להרגיע וגם אותה חברה (ד) ניסתה
להגיד משפטים אבל אף אחד לא ממש יודע מה להגיד, הרגשנו חסרות
אונים, חברה שלי עישנה בשרשרת ובכתה ואני רכנתי על השולחן עם
הפנים בתוך הידיים, בוכה, לא מסכימה לאכול ולא לשתות, אלו היו
השעות הארוכות של חיי.
שמעתי את קולה השבור וליבי נשבר... כל כך רציתי לחבק אותה אבל
קפאתי על מקומי... ואז אחרי כמה זמן, הרבה זמן, החזקתי את עצמי
וסובבתי את ראשי אליה, עדיין לא הסתכלנו בעיניים, אחרי כמה זמן
פתאום לא שמעתי את הקולות של כל הסובבים סביבנו, היינו רק אני
והיא, מבטינו התלכד. הסתכלתי עליה אולי חצי שעה בלי לזוז וגם
היא... אח"כ תפסתי את עצמי והושטתי את ידי ונגעתי בכף ידה,
החזקנו ידיים ומאותו הרגע ידעתי, שמעכשיו יהיה בסדר.
נכנסנו הבייתה, אני והיא שכבנו מחובקות על הספה ולא הסכמנו
להיפרד, לא רצינו להיפרד והחברים הכינו לנו ארוחת ערב, חמודים
שלנו, הם ממש הצילו אותנו ואנחנו חייבות להם ממש ממש תודה.

מאז נפגשנו עוד כמה פעמים בסתר, כמה שקרים להורים וגיבוי
מהחברים והיינו נפגשות, הרבה, היינו ישנות אצל אותו הידיד (ב)
הרבה ואותו מקרה בעצם לא הפסיק את האהבה שלנו, אלא חיזק אותה
אף יותר.

מאז נאגרו לנו עוד כמה חוויות, הלכנו להופעה של היהודים, נסענו
לת"א, נסענו לים, עשיתי לה מסיבת הפתעה בים ומסיבה קטנה משלי
בבית.. ישנה אצלי, חגגנו חודש, חודשיים וביום ראשון-שלושה!!
יש עוד מלא חוויות שבטח שכחתי לציין כמו הנסיעות שלנו לכפ"ס,
לחברים... וכאלה.


בכל מקרה, אני רוצה לספר לכם שזה הקשר הכי מספק שהיה לי בחיים,
כל כך, מכל הכיוונים, איתה אני יכולה ממש ממש לדבר על הכל והכל
כל כך טוב, אנחנו מתמודדות מדי יום עם ההורים והבעיות שהם
עושים לנו בקשר אבל מה שאנשים בורים ואטומים שכמותם לא יבינו
לעולם, זה שאת האהבה המדהימה שלנו אף אחד לא יפריד. אף אחד.

היא לימדה אותי כל כך הרבה על החיים ובמיוחד שלקחת דברים
בפרופורציה זה מאד חשוב, אם תעשו את זה גם, תראו שהבעיות שלכם
לא כל כך נוראות, במקום להתבכיין, תראו איפה אפשר לתקן, לעזור,
לשפר, אל תכנסו לדיכאונות סתמיים, החיים באמת יפים והנה הבאתי
לכם רק כמה דוגמאות קטנות  למה שאנחנו עוברות בקשר שלנו, אז
תסיקו את המסקנות שלכם ...

שלכם לנצח,

"אני שלך לנצח... את המלאך שלי..."

מוקדש לכל החברים שלי שהם לא אטומים וגם לכאלה שרוצים לצאת
מהאטימות ולדעת בעצם -איך זה?

והכי מוקדש לחברה שלי שאני כל כך אוהבת, מותק שלי אני חולמת רק
עלייך, חושבת רק עלייך, איך אוכל לחיות בלעדייך?
אני אוהבת אותך, מלאך שלי.


"אם לא היא אז אף אחת... יותר טוב כלום, מכמעט"-עברי לידר.
"אני שלך לנצח... את המלאך שלי"-אביב גפן.