חולפות להן השעות
כזחילת צב בין הגבעות,
גולשים נעים הימים
כקרני השמש בין העננים.

שישי שבת זוחל בעצלתיים
דומה שלא יגמר עוד יומיים...
מחשבות ותחושות נרקמות
כמשדרות לאוזניים רחוקות.

כביכול מנוחה בין הכסיות
התמכרות לחלומות ואשליות,
אך אי שקט פנימי
מטמטם, מבעבע בדמי.

נמצאת בקרב כולם
אך חשה מרוחקת מאיתם,
דולה מזכרוני תמונות סתמיות
לכאורה, חסרות חשיבות וטפשיות,
אשר מגלות נסתרות...

נאחזת בהן לעוד כמה שניות
רק שלא יחלפו... יום, יומיים... שבועות...