קרב האתמול אל המחר
ואתה מתרחק ממני.
אני מאבדת את תחושת הזמן שלי בזכרונות
שאולי העדפת לשכוח.
אולי גם אני.

עולה האתמול על המחר
כשהשיחה הקולחת מתחלפת בשתיקה רועמת.
אני מאבדת את מילותיי וגם אתה בשביל שקט חרישי
שמנגן לי על הכאבים הכמוסים.

סופג המחר את האתמול
כשהדקות הופכות לשעות הופכות לימים
המצילים על מחשבותיי ומעבים את בדידותי.

סוגר האתמול על המחר
כשאני מגלה שנסחפתי בתוך מעגליי השיגעון שלך.
רקדתי לצליליי קולך
ושרתי אותך בלבי.
השארתי אותך בלבי.
אולי זמן רב מדי.

אולי אין כזה דבר.
לאהוב.

עובר האתמול וחולף המחר
ואני נשארת כאן לבד.
היום.