עכשיו גם אני מפחדת לפגוע בך, אתה יודע? אני לא בטוחה מה אני
רוצה, אם אני רוצה שנהיה ביחד או לא, אני מפחדת לאבד אותך ואם
נהיה ביחד, ואני אאבד עניין, אז מה? אז אולי אתה תפגע והדבר
האחרון שאני רוצה, זה לפגוע בך!
אני פשוט רוצה שתהיה שלי, ורק שלי, אבל זה לא אפשרי. נראה לי
גם שאתה מעדיף לא להתקרב אלי ליד אנשים, למה? אתה כבר לא רוצה
להיות איתי, זה עבר? כנראה שכן, אנחנו ידידים וזהו...
וגם אני כבר לא יודעת מה אני רוצה, אני רק יודעת שאני רוצה
שתמיד תהיה באיזור, גם אם כידיד... רק שזה לא יכול להיות, כי
אתה רחוק, ואיך תהיה לצדי כשאתה לא יודע מה עובר עלי, מה כואב
לי, ואני גם לא מרגישה שאתה מתעניין, טוב, למה שתתעניין...
ועדיין זה מציק לי, בפנים בפנים זה כואב, ואין לי מה לעשות,
למי לפנות ולשאול, כי אתה לא מסוג האנשים שמשתפים. אתה שומר
הכל לעצמך, ולפעמים אפילו מדחיק. אנחנו הפכים, אתה חזק נפשית,
לא נשבר בקלות, ואני? אני, שלא כמוך, נשברת, נפגעת ונעלבת,
וכמה שאני ארצה להאמין, אני יודעת שאני די חלשה וצריכה מישהו
שיתמוך בי, ויחזיק אותי, וכרגע המישהו הזה הוא אתה. אותך אני
צריכה שתהיה שם בשבילי, שתתפוס אותי כשאני נופלת ותרים אותי.
אבל אתה כבר לא פה וזה קשה יותר, אבל כל פעם שאני רואה אותך,
נמרח לי מין חיוך טפשי על הפרצוף, כי אתה פה, איתי...
אבל לא באמת איתי, אלא איתה....
תמיד איתה...