חוזר למקומות ישנים בראשי וברגליי
אחד אומר לכאן שני אומר לשם כאילו לא סבלתי די
אם למדתי לקח או לא למדתי
אין ספק שאני מכיר את דיכאונותיי

אור וצל רבים והלב הוא צייד בודד
לנדוד ולהשאר, להגמר, להקבר ומחדש להיוולד
אם הכל הזיות ואין סיבה לדמעות
אז הכל יתגמד

וכל מה שנשאר זה לחכות ולראות
מה יקרה כשאני אמות
גם אני כנראה כמו כולם
אהפוך ליקיר לבו של העולם
ובינתיים סופר את הדקות שנשארו לי לחיות
וחולם על יקירו הבא של העולם

אני סגור בכלוב כשהקירות בתוך ראשי
ידו של בר-מינן אוחזת בסורגים שמוחצים אותי
ומה הטעם להשאר עוד פעם
כשאין יותר אני

קשרתי אנשים שבזמנים קשים לא נותנים לנשום
וראיתי מקומות שבזמן אחר אולי שווים לחיות עוד יום
ועכשיו כבר אין לי וכל כך קשה לי
וזה לא קרה פתאום

וכל מה שנשאר זה לחכות ולראות
מה יקרה כשאני אמות
גם אני כנראה כמו כולם
אהפוך ליקיר לבו של העולם
ובינתיים סופר את הדקות שנשארו לי לחיות
וחולם על יקירו הבא של העולם

אם למדתי לקח או לא למדתי
אין ספק שאני מכיר את דיכאונותיי...