|
חוזר למקומות ישנים בראשי וברגליי
אחד אומר לכאן שני אומר לשם כאילו לא סבלתי די
אם למדתי לקח או לא למדתי
אין ספק שאני מכיר את דיכאונותיי
אור וצל רבים והלב הוא צייד בודד
לנדוד ולהשאר, להגמר, להקבר ומחדש להיוולד
אם הכל הזיות ואין סיבה לדמעות
אז הכל יתגמד
וכל מה שנשאר זה לחכות ולראות
מה יקרה כשאני אמות
גם אני כנראה כמו כולם
אהפוך ליקיר לבו של העולם
ובינתיים סופר את הדקות שנשארו לי לחיות
וחולם על יקירו הבא של העולם
אני סגור בכלוב כשהקירות בתוך ראשי
ידו של בר-מינן אוחזת בסורגים שמוחצים אותי
ומה הטעם להשאר עוד פעם
כשאין יותר אני
קשרתי אנשים שבזמנים קשים לא נותנים לנשום
וראיתי מקומות שבזמן אחר אולי שווים לחיות עוד יום
ועכשיו כבר אין לי וכל כך קשה לי
וזה לא קרה פתאום
וכל מה שנשאר זה לחכות ולראות
מה יקרה כשאני אמות
גם אני כנראה כמו כולם
אהפוך ליקיר לבו של העולם
ובינתיים סופר את הדקות שנשארו לי לחיות
וחולם על יקירו הבא של העולם
אם למדתי לקח או לא למדתי
אין ספק שאני מכיר את דיכאונותיי... |
|
|
אין בעולם אהבה
כמו אהבה של אמא
של השכן שהדשא
שלו ירוק יותר
ממלפפון שהוא
בעצם תנין ואם
חושבים על זה
הוא לא אוהב
דגים, אחרת למה
הדייג אוכל
אותם?
רואים רחוק?
קוראים שקוף?
מה זה שקוף ויש
לו ריחו של
גזר?
נאד של ארנב.
נבי ארנבי
(בעקבות הבדיחה
האחרונה, נגמלתי
לגזר. מעתה אני
אוכל רק חסה.
וכמה שיותר
ירוקה, יותר
טוב. חבל רק
שאני עיוור
צבעים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.