גלעד וינטרפלד / ייסורים |
כבר שנה אני בבית הספר הזה. יחסית לאלו מסביבי, אני חדשה כאן.
אני ממש סובלת כאן. אנשים דורכים עליי, בית הספר כבר לא דואג
לי, ממש רע לי.
מקס היה היחיד שדאג לי. הוא היה בא לבקר אותי כל יום, דאג
לצרכים שלי והביא לי מתנות. אבל פיטרו אותו.
מקס עבד בבית הספר הזה. תמיד אהבתי מבוגרים ממני.
לפני שבוע הייתה שריפה. רב החברים שלי נשרפו למוות. מאז אני
לבד, שחורה ומפויחת.
אני שונאת את המקום הזה.
קשה להיות דשא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|