ותמיד לבנון
בינינו היא מונחת
את לא יכולה להרגיש
אני לא יכול לזכור
השבילים שלנו נגמרים בחשכה
כול מה שהבטחנו
נשרף בלילות
יש תמונות שחור לבן על הקיר
הן נעות שאנחנו ישנים
תמיד לבנון
ושנינו שותקים
יש ימים כאלה
שלא נגמרים גם בלילות
דפים על השולחן
הרוח מעיפה אותם לאט
ויתרנו על הכול
כדי להישאר
לא ידענו את המחיר
לעיתים נדמה
שלא היה לנו סיכוי
את יושבת לידי
מדליקה סיגריה
ומביטה מהחלון
על מה שיקרנו?
את זה לא נבין
אני מביט בשעון
עוד שעה חלפה
לבנון עדיין כאן
שום דבר לא השתנה
רק אנחנו הזדקנו
ספרים מלאים אבק על המדפים
לא קראנו דבר חדש כבר שנים
לפעמיים חושבים שאנחנו יודעים הכול
אז טועים רק בשביל לשכוח
ולעיתים נופלים
את עזבת בשבוע הראשון
אחר כך חזרת, היה ריק
אני ישבתי בחוץ
הבטתי באנשים חולפים
לבנון היתה כאן
נדמה שלא עזבנו אותה מעולם
הימים התארכו
הקשבנו לשתיקות
רק הכבישים הרעישו
זה תמיד קורה
לא יכולים לעשות כלום נגד זה
בערבים
שלא רצינו להיות לבד
ראינו סרטים בשחור ולבן
לפעמיים יש צעדות
אנשים בורחים בעיקר שהעבר מגיע
לבנון עדיין כאן מותק
ואנחנו בחדר
אוספים זיכרונות שהתפזרו
בסוף נוכל להשלים הכול
אולי אז שוב נאהב
על הקירות, צללים של מכוניות
ואני מביט בך שעות
ידענו הכול
זה היה מעט מדי
כול אחד, את אמרת
בורח מתישהו
עכשיו תורנו
ואולי בחרנו
ועכשיו אנחנו בדרך חזרה
מה נשאר
מנצחים ומפסידים על אותו קו
אין לנו הרבה
תמיד לבנון
את יפה
וזה הורס את כול הכאבים.
אני קודר
זה הורס הכול.