את לא ממש מיוחדת, את יודעת,
אהבה.
את סתם
את תעתוע, הזיה,
אכזבה.
את באה והולכת,
משאירה סימנים.
לפחות פעם הבאה תנקי את הרגליים
כי זה מפריע לי
ולשכנים.

מרעננת
כמו דלי מים רותחים,
ונסגרת
אחרי שכבר נפתחים,
עם קשת קסומה
וחצים מורעלים
מנסים לתאר אותך
ופשוט אין מילים.

את מופשטת
מפשיטה
לא פשוטה
מסובכת
מסבכת
מסיחה.

את לא אושר
לא רוגע
את כאב,
לא מגיע לך סממן כה מרכזי
כמו הלב.
את מרכז, כולם מתרכזים רק בך
ואת מתרכזת בנו
ומתרגזת ובורחת
ומשאירה ריק
ובמקום אחר פורחת
עד שימאס לך.

נותנים לך יותר מדי קרדיט,
יותר מדי כוח
את טובה בלהכיר, יודעת להזכיר
ולא נותנת לשכוח.

את יודעת בדיוק מתי להכות,
יש לך את גורם ההפתעה
בדיוק בכלל זה את כל כך מיוחדת,
בדיוק בגלל זה את רעה.

את לא מי שאת
שתי פנים לך
על הקו הדק את מתהלכת,
מצחקקת,
את שנאה.

למה בכלל את כזאת מבוקשת?
את לא מתחייבת,
כובשת,
עוזבת,
משאירה סימנים.
לפחות פעם הבאה תנקי את הרגליים
כי זה מפריע לי
ולשכנים.