את בוכה ליד הים עולה לה הגאות
בדמעות שאת בוכה זכרונות של הילדות
הימים הכי יפים בדמעות הכי קטנות
שנים שנשמרו זולגות ונעלמות

בתוך נייר כותב העורך של הכתבה
שזאת הייתה שנה ארוכה של אהבה
איך לבלבו כל הפרחים בצבע האדום
ואיך הילדים רודפים אחרי חלום

מבטים נשלחים נוצרים הסתכלויות
מהזוית שאני נמצא לא רואים יותר דמעות
כותב לך עוד מכתב מנסה לתאר
מילים של אהבה עד שהדף יגמר

את לא בוכה ליד הים אותך אני מחבק
את שוכחת את הכל מגל אחד בודד
את עכשיו מבין ידי מרגישה לא בודדה
את אוחזת את ידי מרגישה את האהבה