לבובי יש שלוש עיניים. לא פיזית, אידיוט. בשביל זה המציאו
מטאפורות. ואם זה לא מספיק לך, אז אתה לא מבין אותה.
    לבובי יש שלוש עיניים. שתיים באמת ואחת במטאפורה. להיא
במטאפורה אין עפעפיים, היא אומרת. זה למה שהיא לא מרגישה
שום-כלום, היא אומרת. ומתרגזת. מי שמבין, מבין, היא תגיד לך.
העין השלישית תמיד פקוחה, בוחנת. צוחקת על השתיים האחרות כמו
לעג טהור, אנין טעם, מתועב. גם כשהשתיים האחרות כבר נעצמות
ביופי עילאי והפה כבר נפתח לאנחה רטובה. דווקא אז היא מסתכלת.
ופוקחת את האחרות, ומורידה לך סטירה לפנים באמצע כל העסק.
מתחילה לרטון על זיונים בסרטים אמריקאיים ואיך שזה לא באמת.
מתיישבת בתנופה, עירומה לגמרי, הידיים בחיקה, ליד הזה, הפוכות.
והעיניים אש. ואתה כולך מגורה. עינוי.
אז בובי לא מבינה למה היא לא מרגישה יותר. ושולחת אותך
לעזאזל, כי אתה לא מבין אותה, למרות שזה בסדר, כי גם היא לא.
אז בובי לא מרגישה כלום. ויש לה שלוש עיניים. אוקיי.
מה?