|
את בוכה ליד הים עולה לה הגאות
בדמעות שאת בוכה זכרונות של הילדות
הימים הכי יפים בדמעות הכי קטנות
שנים שנשמרו זולגות ונעלמות
בתוך נייר כותב העורך של הכתבה
שזאת הייתה שנה ארוכה של אהבה
איך לבלבו כל הפרחים בצבע האדום
ואיך הילדים רודפים אחרי חלום
מבטים נשלחים נוצרים הסתכלויות
מהזוית שאני נמצא לא רואים יותר דמעות
כותב לך עוד מכתב מנסה לתאר
מילים של אהבה עד שהדף יגמר
את לא בוכה ליד הים אותך אני מחבק
את שוכחת את הכל מגל אחד בודד
את עכשיו מבין ידי מרגישה לא בודדה
את אוחזת את ידי מרגישה את האהבה |
|
|
כולם חושבים
שאני פסיכית וכל
שאר העולם
נורמלי. אני,
לעומת זאת,
חושבת שאני
נורמלית וכל שאר
העולם פסיכים! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.