מילים להביע צורח, סיוט לילה קר, בזיעה עצמית נספג.
חלום, אשליה, געגוע, רצון למשהו רחוק, כפיה.
יושב על צוק מתחת לכיפת כוכבים, ביד סיגריה - בראש תהייה, של
מהות, של זיכרון, עצב, שמחה.
משלב רגליים, משחרר את ידיי, מנסה לעוף, לאט לאט, שלא אפול,
בזהירות שלא אשכח לחזור.
פוקח עיניים שוב אל הלילה, מעל צוק, מעל מדבר שלא נגמר, גם לא
באפילה. אור הכוכבים מסמן לי מקומות, שבהם כבר הייתי, שבהם כבר
כתבתי, שאותם כבשתי, שבהם נחקקתי.

מנסה למצות את טיפות הזיכרון האחרונות שבבקבוק, שותה דמעות של
כוכבים, נשרף מאבק המדבר.
כל-כך רוצה לפרוץ החוצה, לצעוק כל-כך חזק, להרעיד את האדמה
שלרגליי, לפתוח לפני עולם חדש שלא ראיתי. עולם של הזדמנויות,
של תהילה, של אשליה.

חוזר על ההווה, ורואה עולם חוזר, על עצמו, על המילים, על
השירים שכבר נמחקו, על אבנים שהתפוררו, על אנשים שנשכחו.
חוזר ולא רוצה לשוב, ללא ברירה נגרר אל תוך מוחי, ורואה מראות,
ולא מצליח להביט, שומע קולות, ולא יכול להקשיב, מעורפל, שיכור,
נמחק, נשמט - החוצה.

צעקה עצרה את המסע.
החזירה אותי אחורה, לילדות, ללא דאגות, לומד לחיות, מסתכל על
כולם מלמטה, ולא שואל שאלות,
תמים, עם שני גומות.
ילד קטן - מעבר לכל הציפיות.
רוצה לשוב לשם, לידיים החמות של אם דואגת, לקיבוץ ציורי שקט,
פרדס ענקי עם נדנדה מכוסה עלי שלכת.

כותב, והמילים כמנגינה נמשכת, ופזמון מגיע, ולא יכול לעצור את
המנגינה שמכתיבה את המילים, ניגון קצבי בראש, לא ברור, אבל
מושך, חזק, רץ קדימה, ולא עוצר, לא מביט אחורה.

נזכר בך, ביופייך הלא נשכח, הלב כל-כך רוצה לשוב על חיקך, ואת
לא נותנת, לא יכולה, כי אני רחוק,
ואת- לא מבינה, שכמה רחוק שלא אהיה, הלב תמיד נשאר,
ומביט-וחושב-ושומר-ואוהב, אותך.
המבט הראשון בעינייך, חוזר אליי, תמימות של לביאה, טורפת
בעיניה, נושכת את שפתייך, ושובה אותי אלייך.

הזמן בשעון לעולם לא ייעצר, לעיתים הוא יאט, ולפעמים הוא ימהר.
הרוח לעולם לא תפסיק, לפעמים תהיה מלמעלה, ולפעמים תפתיע במשוב
מחמם לבבות, הסתיו תמיד יישאר, וישאיר אחריו ציורי טבע
מדהימים, ונופים מטורפים- בשקיעות של אין סוף.
הים לעולמי עד יסחף, תמיד יפרוץ מפרצים, ותמיד ימשיך קדימה -
ואיתו אני, ארכב על גליו, אשכב לחופו, אאכיל את ציפוריו, אשוט
בתוכיי תוכו, ואזכר, בזיכרונות, באשליה, בטירוף - בתהייה.