בבוקר העיר אותי צלצול הטלפון. זה עיצבן אותי. זה תמיד מעצבן
אותי כשאני מתכוון לישון עד שעה מסוימת ומכוון שעון מעורר, ואז
מישהו מחליט להרוס לי את התכניות.
אז עניתי.

"מה?"
"אהלן יונצ'! זו ענת. הערתי אותך?"
"כן".
"טוב, לא נורא. אתה עסוק? אוי, איזו טיפשה אני כמובן שאתה לא
עסוק הרגע התעוררת. מה דעתך לבוא אלי היום בערב? נשב נדבר נשתה
כמה בירות, אולי נצא אחר כך...?"
"הא?" היא דיברה מהר מידי בשביל 10 בבוקר.
"טוב תקשיבי, נראה, אוקיי? אני אתקשר". לא התכוונתי להתקשר.
"נו יונצ' אל תהיה כבד. תגיד שאתה בא".
"מממ. טוב, אני בא".
"מצוין! נהדר! ביי תחזור לישון חמוד".
"ביי".

"לעזאזל," חשבתי. "הלכו שלוש שעות שינה. אני לא אצליח לחזור
לישון."
החלטתי להתאמץ בכל זאת.

התעוררתי בחמש אחרי הצהרים עייף.
החלטתי להעביר את השעות הבאות בצפייה בקליפים בערוץ המוסיקה.
ניסיתי להתאושש מארבע עשרה שעות שינה.
"יש בקליפים האלו לפחות שלושה טוסיקים בשנייה. הם שוברים את
שיאי המהירות של הקרנבל הברזילאי."
כך חשבתי.
המשכתי להזין את המחשבות בבירה זולה. משהו הולנדי. בכלל לא
משהו.

בערב ישבתי אצל ענת, במרפסת, ושתיתי בירות (אולי ארבע?) ובריזר
על בסיס רום. וערן היה שם ושירה ומרינה וגילי. כולם היו חברים
של ענת ולגילי הייתה מחלת נפש. הפרעת אישיות גבולית. אני חושב
שיש קשר לשם גילי, אבל זה לא סוף העולם.
הישיבה במרפסת עם הגיטרה של ערן הרגישה מוזר. אני הייתי מוזר.

בלילה נסענו למועדון באחד הקיבוצים. אהבתי את המועדון הזה.
המוסיקה הייתה אלקטרונית ולא סיבכה את כל עניין הריקוד,
והאנשים עשו פרצופים אדישים. אחרי עוד שתי בירות וריקוד דחפתי
לשון חולת-סיגריות לגרון של גילי.
"אוי, אני מגעיל." חשבתי לעצמי.
רקדתי עם עצמי. השתנתי על שיח. ליטפתי לה את החזה. יצאתי לשאוף
אוויר. נכנסתי לשאוף עשן. שפכתי על עצמי קצת בירה. דחפתי לה יד
לחולצה. היא דחפה לי יד לתחתונים. מבעד לאדי האלכוהול הצלחתי
להבחין בדמעות שזלגו מעיניה. היא שפכה עלי דליים של דמעות
מלוחות. טבעתי. היא הזמינה אותי לעוד משקה. נתתי לה.

כשהשעון הראה שלוש היינו כולנו שוב במרפסת. כולם היו חברים של
ענת, ואני עשיתי רעש עם הגיטרה כמו בקליפים עם הטוסיקים וגילי
חולת נפש וצוחקת צוחקת וערן ישן ורועד מקור על הרצפה. וגילי
בוכה ובוכה ואני אמרתי שדווקא אהבתי את המועדון הזה, עם
הפרצופים האלקטרוניים והמוסיקה האדישה וענת הביאה עוד בירה
ויונצ' אתה חמוד ויונצ' יונצ' יונצ' וערן אמר שאני מוזר. הייתי
מוזר, וזה הרגיע אותי.