"אם תלך למלחמה אני לא אתן לך ללכת. אני אתגרש ממך."

אני וחברה שלי מתכתבים בהודעות טקסט. היא בצבא.
בדרך כלל אנחנו מדברים בצורה הרגילה, אבל כך יותר נוח, מכיוון
שאני לומד. וגם היא קצת עסוקה.
עכשיו ערב יום הזיכרון ואני צופה בסרט "מבצע יונתן". יהורם
גאון באמת משכנע בתור יוני נתניהו ז"ל עם תלתליפה בצבע פחם
ומבטא ירושלמי. אני משלב את הצפייה בסרט עם תרגול השלמת משפטים
באנגלית לבחינה הפסיכומטרית.
זה באמת משהו יוצא דופן.

Question #747:

The military operation in Entebe was very (      ). Only
one hostage died during the hijacking.
(1) appreciated.
(2) well.
(3) groovy.
(4) successful.

ככל שהערב התבשל, טוגנו מחשבותיי במראות מלחמה.
ראיתי חיילים הרוגים. משפחות עזובות. ראיתי אלמנות בשחור.
אלמנות בוכות. אלמנות זקנות. ראיתי אלמנות צעירות. אלמנות עם
ילדים. ראיתי ילדים קטנים. ראיתי ילדים גדולים. ראיתי ילדים
שיש להם ילדים. וכו'.
הרהרתי בעובדה, שרבים מהחללים הם המפקדים; מפקדים מתים יחסית
מהר במלחמה. ככה זה.
מיהרתי לשתף את החברה שלי במחשבות האלה. כתבתי כך:
"את יודעת שבמלחמה הרבה מפקדים כמוני בצנחנים מתים? איזה
דיכאון. מה זה לא בא לי מלחמה."
כשאני מתכתב בהודעות טקסט עולה בי לעיתים קרובות מעין תחושה של
החמצה. תחושת הצורך להביע רגש כלשהו, בין אם בטון דיבור, ובין
אם בריבוי מלל לתיאור תחושות ורגשות. אבל אין מה לעשות.
מרוויחים קצת, מפסידים קצת. אין יכולת להרבות במילים, ובכל
מקרה זה יותר זול משיחה רגילה. הודעות הטקסט מאפשרות להמשיך
בעיסוקים הרגילים ולהקדיש תשומת לב לדיאלוג רק באינטרוואלים.
לפעמים זה מספיק. לפעמים זה הורג את הרגש. הוא מת. ככה זה.
"מה זה לא מתאים לך להגיד כזה דבר טיפשי."
היא טועה. זה דווקא מאוד מתאים לי.
"זו האמת המרה. אם תהיה מלחמה הסיכוי שלי לחזור זה 50-50.
(חככתי בדעתי להוסיף כאן הלצה: מקסימום חבר טלפוני; אבל צריך
למעט במילים) מפקדים הולכים ראשונים ומתים מהר. ככה זה."
זה מה שכתבתי.

Question #5050:

The boy-friend went (       ) the line, when he made a
stupid remark.
(1) under.
(2) before.
(3) over.
(4) out.

"עוד משפט טיפשי. אם תהיה מלחמה אני לא אתן לך ללכת. אני אתגרש
ממך."
כך היא ענתה.
לאחר מכן דיברנו בצורה הרגילה. הסברתי לה שאין מה לעשות. שכשיש
מלחמה אז נלחמים. וכמובן, שאין סיכוי שתהיה מלחמה, ושאין לה
סיבה להיות מודאגת, ושאני הכי אוהב אותה בעולם, ושתמיד אהיה
לצידה.
וכו'.
היא התעצבנה ולא רצתה לדבר איתי יותר.
"אתה סותר את עצמך." כך אמרה.
אז הלכנו לישון, כל אחד במיטת בדידותו המרווחת, החפה מחום גוף
וחיבוקי כפיות.
ואז ישנתי וחלמתי חלום.
חלמתי שעשיתי סקס עם אימא שלה. לעזאזל, זה מה שחלמתי.
מה שאני זוכר מהחלום זה שהכל התחיל אצלי בחדר... דיברנו על
סקס... לעזאזל, שתינו נקטר מנגו... אני זוכר שריחפנו החוצה
ושטנו אל עבר המכונית שלי... היא התפשטה בדרך... ואז היינו
בתוך הרכב ולעזאזל... אני זוכר את הראש שלי בין הרגליים שלה עם
הפנים בתוך כל העסק... ואני זוכר ריח חזק של קרם ידיים... ואז
מישהו עם פרצוף מוכר הצמיד אותו לחלון הדלת האחורית... ואז
החלום היה צריך להיגמר.
וזה מה שאני זוכר.

Question #666:

When he woke (       ) from the dream, he was overwhelmed
and covered with sweat.
(1) on.
(2) up.
(3) down.
(4) off.

התעוררתי. שמתי לב לנביחות הכלבה שלי שמנסות להתחרות עם צליל
הצפירה של יום הזיכרון. צפירה!
זינקתי מתוך המרכז האורטופדי ומצעי הפלנל, ומתוך עולם מעורפל
והזייתי, אל מציאות חדה. צליל הצפירה חתך את קורי השינה שליטפו
אותי.
ניערתי את עצמי, וצללתי אל שתי הדקות השנתיות המוקדשות למחשבות
על חבריי הלוחמים שנפלו ונהרגו, ועל אלו שנפלו וצריכים להמשיך
לחיות. ככה זה.