בהתחלה חשבתי שזו תהיה עוד משמרת משעממת בעבודה, אני אעמוד
בקופה ואשרת זקנות בזמן שחתיכים יעברו מול הכניסה לחנות ואני
אחטוף כאב ביצים... אם עדיין לא יצא לכם להכיר אותי אז אני
עובד בחנות צעצועים במרכז ת"א.
ככה באמת התחילה לה המשמרת זקנות וילדים קטנים ומעצבנים אחרי
שעה החנות התחילה להתרוקן... כנראה ששוב התחיל הגשם בחוץ
ואנשים לא יוצאים מהבית, לפחות אני אוכל להמשיך לקרוא ולסיים
את הספר שהתחלתי.
"סליחה אתה עובד פה?" ממש נבהלתי, כנראה ששקעתי עמוק מידי
בספר, עניתי, "כן בטח", והרמתי את הראש, מולי עמד אחד הבחורים
המדהימים ביותר כמטר שמונים עם עניים כחולות ושיער שחור קצוץ,
בידו הוא החזיק ורד אדום טיפה סגור, "הייתי חייב לבוא לראות
אותך", הוא אמר לי והגיש לי את הורד והלך.
בסוף המשמרת הוא חיכה לי מחוץ לחנות, "היי אני ... כבר תקופה
ארוכה שאני עוקב אחריך, בא לך לשבת לשתות משהו?" הנהנתי לכן
בראשי והלכתי אחריו עד לבית קפה קטן, לא עבר הרבה זמן וכבר
ידעתי, זה הבחור שלי!
הימים חלפו ועברו להם כך שכל יום אני רק חושב עליו יותר ויותר,
בלילות הוא מחבק אותי ולוחש לי אהבה, ובימים הוא מהלך איתי כל
רגע נתון במחשבה, אני חושב שסוף סוף מצאתי אהבה.
החורף ניגמר ואיתו הגיע הקיץ, כהרגלי מידי ערב אני הולך לי על
שפת המים, יחף כך שהגלים מלטפים לי את אצבעות הרגלים, אני הולך
לאורך החוף ומתבונן בשקיעה וחושב מחשבות על אהבה שקרובה, והנה
הוא לידי הולך גם הוא מתבונן בי ומחייך.
עם החיוך הבלתי פוסק שלו הגיע שוב החורף, כן כבר שנה עברה, אני
עומד מול החלון וביט על הגשם מבעד לזכוכית כשבידי כוס קפה חם
עם ריח משכר ואני עומד ומביט שקוע בטיפות שפוגעות בזכוכית,
פתאום מבעד למותני מוצאות את דרכם ידיו הרכות שמחבקות אותי,
הוא לוחש לי באוזן "אני אוהב אותך" ונושק ללחיי.
אני אוהב אותך...