כל ילד חולם חלומות, להיות מפורסם, שיהיו לו כוחות מיוחדים,
הרבה כסף... גם אני חולם, אבל גם מנסה ליישם.
כשהייתי בן 11 לערך, אמא נסעה לבן אדם שמתעסק בזוהר (קבלה),
היא נורא התלהבה ממה שהוא אמר לה, חזרה הביתה כולה המומה, "איך
הוא ידע?" "פשוט בלתי יאומן", כשהיא שאלה אותו עלי, הוא נתן לה
כרטיס ביקור של סוכן דוגמניםשחקנים "תגידי לו ששוקי שלח אותך
עם הבן" (שוקי זה החזאי).
לא הלכנו... אמא לא רצתה.
חלמתי על להיות מפורסם במשך הרבה שנים, אני חושב שגם היום,
אולי בגלל זה פיתחתי אהבה בלתי נלאית לטלוויזיה, לקולנוע,
ולעולם הקסום הזה שבו הכל יכל להתרחש ולקרות.
לפני ארבע שנים הייתי צריך לבחור את התיכון... את המגמה... מה
אני הולך לעשות עם החיים שלי.
תלמיד מצטיין אף פעם לא הייתי (כן, פעם אבחנו אותי כאיזה מחונן
אחד, "יש לך המון פוטנציאל")
ולכן לא היו לי הרבה בחירות, שני תיכונים אפילו דחו אותי, ואז
התקבלתי לכיתת מחוננים "כן תעשה בגרות בביו טכנולוגיה תעודת
בגרות עם 40 ומשהו יח"ל". את המשפט הזה אני אזכור לעוד הרבה
שנים. פשוט רציתי לצחוק ליועצת שלי בפנים. אני לימודים? ועוד
ביו טכנולוגיה? חחח כנראה שיש לאנשים במערכת החינוך הרבה חוש
הומור.
נסיון אחרון היה להתקבל למגמה עיונית של מסלול בגרות רגיל
בתיכון "רביבים" בראשן (נחשב לתיכון צעיר עם מורים מעולים),
ביום של הראיון אישי עם המנהלת פגשנו תלמיד של אמא (אמא פעם
עבדה כמורה מחליפה לשנה). מתברר שהיום הוא הרכז של מגמת
הקולנוע וטלויזיה של תיכון "רביבים", מכאן לשם ומשם לפה מצאתי
את עצמי מתקבל לכיתת קולנוע (הדרישות היו: תעודה של הכל א4).
רק מלראות את שאר התלמידים באותו יום ראשון ללימודים נוצרה
בבטני בחילה נוראית, כל אחד עם אגו יותר מנופח מהשני, סנובים
(קונוטציות של, בני עשירים שמסריחים כבר מרוב כל הכסף שלהם)
לקחתי על עצמי החלטה ! אני איתם לא לומד, הסתגרתי בתוך עצמי
וברחתי לעולם שלי. עם הזמן למדתי להכיר אותם ומצאתי את מקומי
(אבל זה כבר לפרק אחר).
דוד שלי הוא אחד הצלמים הכי הכי בטלויזיה הישראלית, לפני כמה
שנים הוא נפגע בזמן העבודה ומאז הוא עובד כעצמאי, משכיר את
שרותיו לקונה הישר .
לפני שנה הוא לקח אותי בפעם הראשונה לסט צילומים, של הסרט "צעד
קטן" בבימויו של שחר סגל.
ואוו זה כל כך יפה, האורות המצלמה, השחקנים. מאותו יום זכיתי
לביקורים בעוד הרבה סטים, ואף קיבלתי תשלום, וקרדיטים שאני
מאוד גאה בהם. השנה הזו לא הייתה לי קלה, לעבוד בחנות (אני
עובד Toys"R"us כבר 4 שנים) לעבוד עם דוד שלי וללמוד (תסמכו
עלי זה לא עובד!). התדרדרתי פלאים בלימודים... ועד שלא הגעתי
לתחתית לא התחלתי לתקן את החיים שלי, יאמר לזכותם של החלומות
שלי, הם לקחו פסק זמן.
לקחתי גם אני פסק זמן מהעבודה ומהמחשבות שרצות לי בראש, לקחתי
את עצמי ביידים. עברתי את כל הבגרויות בשלום.
לפני כמה ימים סיימתי קשר של חודש (גם לו יוקדש פרק מיוחד),
מאותו רגע, בעצם מאותה שניה שנגמרה השיחה, הראש חזר לעבוד,
המחשבות רצות והחלומות משגעים אותי, אני מרגיש כל כך בודד,
שאין מי שמבין אותי, שאני גם לא אמצא, כל החיים שלי אני מחפש
אחר דבר אחד, אני רוצה להיות אותו איש אחד מאוד מיוחד.
להזיז דברים בכוח המחשבה, ללבוש צורות אחרות, לזכות בלוטו,
להיות מפורסם, למצוא את אותו רגע מיוחל, לחיות.
אני רוצה לחיות בעולם של אגדות, בארץ של פנטזיות, לחיות את
המציאות שאנשים מדמיינים כשהם מול אותו מכשיר, טלוויזיה. אני
גם רוצה להיות איש אחד מאוד מיוחד.