ניר זילכה / שיה |
זה הפרא שבי.
זה שגורר את הלוגיקה אל מחוץ
לגולגולת,
לירות כדור אחד בודד
בעינה
האחת, המתעתעת.
מעל, מתחת
לוחכים
הברקים את
השיה,
אני
פיהרר שפל של בדידות
סודם אותך
על קרנות המזבח.
היום תדענה עינייך התמות
בשר הפרה שלך,
הרוטט, החי,
את אשר ידעתי
אני
בלילות הקרים
לילות הדם,
הסכינים הארוכות.
אני אכניס לך בתפילה,
באהבה
בשירה
ב ת ח ת
עוד מעט, קט
אמורפי
יערוף ראשי
את
ההמון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|