ובלילה הוא חלם שטרף אותו דיונון ענק. למה דווקא דיונון ענק
הוא לא ידע, כנראה בגלל שיום לפני כן הוא ראה בנשיונל
ג'יאוגרפיק תוכנית על דיונונים ענקיים, למרות שההם דווקא לא
היו טורפים בני אדם אלא רק דגים אחרים.
בבוקר כשבני בא לקחת אותו לעבודה, הוא שאל אותו מה דעתו על
דיונונים ענקיים, על חלומות ועל המוות בכלל. בני אמר לו שהוא
לא מבין מה הוא רוצה מהחיים שלו, ושהוא באופן עקרוני לא מדבר
על מוות לפני שמונה בבוקר ושלוש כוסות קפה לפחות. אבל הוא לא
ויתר ואחרי כוס הקפה השלישית הוא שאל שוב. הוא כבר יכול היה
לראות בעיניים של בני שהוא מתחיל להתרגז, אבל הוא לא יכול היה
להפסיק כי פתאום היה לו ברור שבני יודע את כל התשובות ואת כל
הסודות והוא רק לא רוצה לגלות לו. בפעם הבאה שהוא שאל היד של
בני כבר התקפלה לצורה של האגרוף שכולם יודעים שהוא מסוכן, והוא
הבין שככה הוא לא יוציא ממנו את זה, אז הוא שתק. כל היום כשהם
עבדו במעליות, הוא הסתכל טוב טוב על בני וניסה לפענח מה הוא
חושב. לפעמים הוא יכול היה, למשל כשבני היה מסתכל על הלוח
כפתורים של המעלית הוא ישר היה יודע שבני חושב איזה מברג צריך
כדי לפתוח אותו וכשבני היה מסתכל על הכבל של המעלית ככה חזק
ובריכוז הוא היה יודע שהוא חושב על הפעם שהכבל נקרע והמעלית
נפלה על שלום אבל במזל רק שברה לו את הרגל. במחשבות הקטנות הוא
היה טוב, אבל כשהוא ניסה לפענח את המחשבות הגדולות, כמו מה בני
חושב כשהם יושבים ומעשנים סיגריה על הגג של הבניין והעיניים של
בני נודדות לגגות של כל הבתים מסביב, הוא לא הצליח בכלל. הוא
ידע, הוא היה בטוח, ששם בתוך המחשבות האלה מסתתרת התשובה שבני
לא רוצה לגלות לו. בערב, כשהוא הגיע הביתה, הוא חיפש באינטרנט
איך לקרוא מחשבות. הוא התחיל להתאמן בכל השיטות שהוא מצא על
שמונצי, החתול שלו, והיה נדמה לו שהוא מתחיל לקלוט כל מיני
מחשבות על עכברים. בלילה הוא שוב חלם, אבל הפעם הוא חלם שהוא
יודע את התשובות לכל השאלות, אבל כשהוא התעורר בבוקר הוא הבין
שאלו היו רק התשובות לשאלות שהיו לו במבחן בגיאוגרפיה בכיתה ט'
3. למרות שהוא התרשם מעצמו שהוא יודע את התשובות לשאלות במבחן
הוא ידע שזה לא עוזר לו בכלום ושוב הוא העביר את היום בניסיון
לקרוא את המחשבות של בני. הפעם הוא הצליח קצת יותר.
הוא כבר ידע שכשבני יושב בבית קפה בקפה של הבוקר ומסתכל החוצה
הוא מנסה לראות את גיא מהחנות פרחים מגיע לעבודה עם האופנוע
שהיה פעם של בני עד שהוא התהפך אתו ומכר אותו לגיא. בערב הוא
שוב ישב בבית ותרגל על שמונצי והמחשבות של שמונצי נעשו יותר
ויותר ברורות. כל יום הוא היה הולך לעבודה ומנסה על בני את כל
מה שהוא תרגל על שמונצי יום לפני כן. יום אחד הוא חשב שהוא קלט
מבני תשובה לשאלה מאד חשובה: מה קורה אחרי שמתים, והוא כבר
נורא שמח כי בני חשב על גן עדן ועל מלאכית אחת, מה זה שווה,
אבל אז הוא הבין שבני רק חושב על סרט שהוא ראה אתמול
בטלוויזיה. מיום ליום הוא השתפר. הוא היה הולך ברחוב וקורא את
המחשבות של כל האנשים שעברו מסביבו. הוא כבר ידע מה השכנה שלו
עושה כשבעלה לא בבית, הוא ידע מה הילד מהקומה למעלה מתכנן
לעשות לילדה שיושבת לפניו בשיעור מלאכה, הוא ידע שלהוא מהמכולת
יש גידול בכבד שהילדה הקטנה שיושבת כל יום מולו באוטובוס פוחדת
מאבא שלה שמרביץ לה ושאמא שלו חושבת שהוא "לא-יוצלח" בגלל
שלמרות שהוא גמר אוניברסיטה הוא עדיין עובד במעליות. האמת היא
שזה התחיל ממש להפריע לו, כל הקטע הזה של לדעת מה אנשים
חושבים, אבל הוא המשיך להגיד לעצמו כל הזמן שזה שווה את זה,
שבסוף הוא ידע את כל התשובות בעולם. לאט לאט הוא כבר הצליח
לקרוא את כל המחשבות של בני, חוץ ממחשבה אחת, המחשבה ההיא של
הסיגריה על הגג. הוא היה בטוח שבמחשבה הזו, המחשבה היחידה שהוא
לא מצליח לשמוע מסתתר הסוד. הוא לא ויתר וכל יום היה יושב
ומתרכז במחשבה ההיא. עד שיום אחד הוא הבין. הוא הבין שהסיבה
שהוא לא יכול לקרוא את המחשבה של בני היא שבני פשוט לא חושב על
כלום. וברגע שהוא הבין את זה הוא גילה שהוא יכול לקרוא גם את
המחשבות של עצמו ושהמחשבות של עצמו מסכימות עם אמא שלו. עוד
באותו יום הוא עזב את העבודה במעליות, והלך לחפש עבודה במקצוע
שהוא למד: פסיכיאטריה.
בזכות היכולת שלו לקרוא מחשבות הוא הפך לאחד הפסיכיאטרים הכי
מצליחים והרוויח הרבה כסף. הכל הלך מצויין, הוא אף פעם לא דיבר
על דברים רעים לפני שמונה בבוקר ושלוש כוסות קפה, הוא התחתן עם
בחורה יפהפיה וחכמה וקנה ג'יפ חדש, וילה ויאכטה. כל שבת הוא
היה יוצא לים עם היאכטה ומזמין את בני והם היו שוחים, שותים
בירות, יושבים ביחד על הסיפון ומעשנים סיגריה. בני היה חושב על
כלום והוא היה נהנה מהשקט של לא לקרוא מחשבות. ויום אחד כשהוא
קפץ למים מהיאכטה ביום חם במיוחד טרף אותו דיונון ענק שלא שמע
על זה שדיונונים אוכלים רק דגים.