"בוא, בוא וראה"
לשבריר שניה
הונפה החולצה
מחזיתה הצחורה
עיטור שכזה
עלים בצבצו
אך הרף כיסתה שוב

טאטו או תעתוע
לא ידעתי
-"אפשר שוב?", הפצרתי
-"לא טאטו,
אורגינל,
ואם חשקה נפשך
הטרח עצמך
ובוא קרוב"

לפתתי מותניה
נשקתי על פיה
חולצתה הושלה
שוחררו העופרים
והנה -

על כל צד משדיה המפוארים
שני אשכולות ענבים נחים
עלי הגפן סוככים ממעל

-"אימי סיפרה כשברחמה שהיתי
יד אלמונית אשכול ענבים הגישה
כבר קרב הוא ממש לפיה
לשונה ניסתה ולו ענב בודד קלוט
אך נבצר ופג החלום
ומאז כתם הלידה
מונח כאן לבטח
אות וסימן לתשוקה ולמתח"

-"אפשר לכרם להכנס?"
-"או כמובן, הגש לשונך מלוא אורכה
הכנסנה וטעם,
שועל יקר,
אך בל תגזים..."

טעמתי מימין טעמתי משמאל
כך שוב ושוב
עד עיפתי והנחתי ראשי בין לבין
ראשי עלי סחרחר

-"מה זה היה לך יקירי,
הטעמת יותר מדי?"
-"לא לכרם באתי כי אם ליקב"
-"זמן רב חיכו במרתף,
התסיסו לרוב
עד הגיעך..."
-"בציר טוב, אין עוררין"
הרמתי ראשי
ערפול חושים מתוק עטף כולי
נשקתי לה

למחרת שאלה:
"התרצה שוב ללגום?"
הניפה חולצתה:
"צד ימין  
קברנה
צד שמאל
מרלו -
מה תעדיף אהובי?"
-"בואי נערבב"