הוא היה אחד הזמרים הגדולים, ולדעתי- הגאונים של מדינת ישראל.
חוץ מהDVD, שיצא לו, לא שמעו עליו המון. אני מדבר על אדם יקר
בשם מאיר אריאל, אשר נפטר לפני שש שנים, אחרי שנתגלה אצלו
זיהום מקרציה, כך נאמר לפחות בעיתון. הדיסק אחרי פטירתו היה
"מודה אני", ובשיר נכתב: "מודה אני לפניך ולך על כל החסד והאמת
והטובה והרעה והטובה שעשית עם אבי ועם ביתי ועם עמי ועם ארצי".
אני לא מבין איך לקח אותו זה, שיודע הכל, אחרי תפילתו הפותחת
את האלבום האחרון לפני פטירתו, אבל היום יצא לי לחשוב על זה
ומאיר אולי נפטר, אך הוא חוזר אל החיים, כאשר אני שומע אותו.
יש לו שירים עם המון נשמה, עם המון תבונה, שלא נתקלתי בכאלה
המון המון זמן, וגם אבי אהב ועדיין אוהב את שיריו. באותו היום
אשר נפטר מאיר, מישהו, שאני מכיר, בכה. למרות שזה נראה לכם לא
נוגע לכם, אז זה דווקא כן, כי כולנו נקשרים לזמר, לזמרת או
ללהקה, עד שהמוות בועט בנו ובהם, וכל אחד משאיר אחריו זיכרון,
והזיכרון שהשאיר מאיר אריאל הוא שיריו ובנו, שכנראה יהיה דור
ההמשך שלו, אודי. בנו שר ממש דומה, וממש דומה למקור, למרות
שאין כמו המקור. אני מניח, שמאיר הספיק ללמד את אודי איך הוא
כותב שירים. מאיר היה זמר של פעם בכמה דורות ואני מניח שהוא גם
אגדה, ואני שומר עד היום את כל הדיסקים, שיש לי, כדי שגם בניי
ונכדיי ישמעו את הזמר האמיתי הזה, שלא מחסיר מאיתנו כלום.
מזמר נשארים שיריו וקולו, שגם כשנדם- לא נדם לעולם.