שמעתי פעם את מיכאל אומר:
"היי,הילדה המוזרה הייתה בזמן השיעור בקפיטריה. היא אפילו
עישנה! זה היה כל כך מוזר! טוב,לפחות משהו אחד אנחנו יודעים
עליה. מעניין איזה סוג היא מעשנת..."
"אני יודעת עוד משהו" שרון ענתה לו, ועל פרצופה נמרח חיוך
ערמומי.
"מה?! נו שרון גלי לי,בבקשה! את חייבת!"
"מממ... אני לא יודעת אם זה בסדר כלפיה, אתה יודע, היא לא
אוהבת לדבר על זה" אמרה בציניות ושניהם צחקו. (מי שלא הבין מה
הציניות, הילדה המוזרה לא מדברת).
"טוב טוב,אני אספר. שמעתי שאבא שלה נהרג במלחמת לבנון ואמא שלה
התאבדה... בהתחלה חשבו שזה בגלל שהאבא נהרג במלחמה אבל התברר
ש..."
"ש...מה?! שמה?!" מיכאל כבר צעק מרוב מתח.
פתאום שרון שמה לב שעוד חמישה תלמידים היו סביבה. עד שנזכרה
כבר, נשמע ברקע הצלצול והיא לא יכלה לספר להם את ההמשך. "אני
אכתוב לך בפתק את ההמשך" אמרה, והם רצו לשיעור.
בשיעור שרון רצתה להעביר למיכאל את הפתק.
"פסססס, צביה, תעבירי למיכאל" אמרה בלחש שרון.
"פססס מיכאל, קח זה משרון" אמרה צביה והופס! הפתק נפל ממש ליד
רגלי "הילדה המוזרה".
היא הרימה את הפתק וכולם לחשו ולחצו עליה "תעבירי את הפתק
לשרון! מהר! לפני שהמורה תראה!"
אבל היא לא אמרה כלום (כרגיל), חשבה כמה שניות ופתחה את הפתק.
שרון השפילה מבט, כאילו התייאשה. ומיכאל האדים וביקש לגשת
להתפנות.
"
מיכאל היקר:
כמו שהתחלתי לספר לך, אומרים שאבא שלה נהרג במלחמה ואמא שלה
התאבדה. אבל אני שמעתי דברים אחרים. שמעתי שאמרו שהיא התאבדה
כי היא שיגעה אותה. היא לא הפסיקה לצרוח, ואיזה צרחות. צרחות
איומות,זוועתיות ממש, שגרמו ממש לעיוות אצל אנשים. כמו בסרטי
אימה!!! לדעתי זאת באמת הסיבה, עובדה שהיא לא מדברת עכשיו. כדי
לא לעוות אף אחד. אומרים שהיא דומה לקללה, כולם רוצים להיפטר
ממנה,אבל זה קשה מאוד."
היא קראה את הפתק ולא הנידה עפעף. אפילו תווי פניה לא השתנו.
היא נשארה אדישה.
אחרי כמה שניות מחצה בידה את הפתק ואמרה מילה לראשונה...
"
זונות!" זאת הייתה המילה הראשונה שלה מאז שאני מכירה אותה.
זונות. זה מה שהיא חשבה. כולם נבהלו והתחילו לצעוק: "היא
משוגעת! היא עוד תרצח את כולנו!". המורה ניגשה אליה ולברר מה
קרה,אבל שוב היא לא ענתה. בסוף השיעור כולם יצאו בבהלה,ורק היא
נשארה בכיתה לבד,בעצם לא לבד-עם דני. דני ניגש אליה ובלי לשאול
אפילו, הוציא שתי סיגריות, אחד לה - אחד לו.
היא לא חייכה ולא הגיבה. רק הדליקה את הסיגריה שלה והעבירה לו
את האש. לקחה שכטה ענקית, עצמה עיניים, ונשפה. אחר כך היא קמה,
נתנה לו יד - כאילו הזמינה אותו איתה. והם הלכו, בלי לדבר,
לקפיטריה. בקפיטריה כולם הסתכלו עליהם בעיניים תמוהות. במבט
כזה של "מה לעזאזל אתם עושים כאן? לכו לחרוש או משהו, אתם לא
מספיק טובים כדי להיות במקום הזה".
אבל לא היה להם אכפת. הם רק ישבו,נתנו ידיים ושתקו. עישנו עוד
סיגריה,ושתקו. ככה במשך כל יום ויום. יום אחד שניהם לא הגיעו
לבית הספר. אף אחד לא הרגיש שהם חסרים,אפילו לא המורים. מאז הם
לא חזרו לבית הספר.
אחרי כמה שנים טובות, ארגנו פגישת מחזור של כל הכיתה שלהם. גם
היא ודני באו. כולם הביאו איתם את הילדים, ומי שהספיק כבר - את
הנכדים. דני והיא הביאו את התינוקת שלהם. אף אחד לא ניגש אליהם
כל הערב. אף אחד לא זיהה אותם כנראה. כל הערב הם רק עישנו
ושתקו, ומדי פעם כשנזכרו במישהו חוץ מעצמם, התעסקו עם התינוק.
התינוק לא בכה ולא צחק, רק שתק. ופתאום,התינוק קם -התחיל לדבר
ולעופף באוויר הוא אפילו רקד! כולם הסתכלו כלא מאמינים ושיפשפו
את עיניהם. רק דני והיא המשיכו בשלהם. אחרי כמה דקות דני שרק
לתינוק,והתינוק חזר כמו כלבלב שמציית חזרה לעגלה. דני היא
והתינוק ניפנפו לכולם,יצאו בצורה אלגנטית,והשאירו את כולם
המומים.
והיום? היום אני לא יודעת מה קרה איתם. ניתקתי קשר. שמעתי
סיפורים שדני נהרג במלחמה והיא התאבדה והתינוק, פשוט נעלם.
לדעתי הוא היה מלאך ואחרי שהם נהרגו, הלך גם הטוב. אבל אתם
יודעים כל זה יכול להיות שזה סתם שמועות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.