לפני שלמדתי לעוף,
הורידו לי את הכנפיים,
לימדו אותי ללכת ישר
ומהמסלול לא לרדת,
את השמיים גרמו לי לשכח,

פניה ימינה או שמאלה אסורה,
והמשכתי ללכת ישר בלי להפנות מבט,
כמו כולם,
כמו כבשה בעדר, בלי דעה.

עם רצון לברוח,
עם תשוקה לחופש,
עם פחד ובלי עמוד שידרה.
נשארת בלי תעופה.

לעוף גבוה רציתי,
בעננים לשחות חלמתי,
אך כנפיי איבדו את הכוח,
ועל האדמה נשארתי,
ודמעה נפלה מטה.

יום יבוא ואפרוש כנפיים,
לא יהיה אחת מתוך קבוצה,
יהיה חופשיה,
זה עוד יבוא...