חיים - PART1

מול העולם עומד.
לפעמים אני, זה זאב בודד.
לכוד בטיפה שממריאה לחלל,
איש לא איתי, "כמה חבל".
למדתי, שאפתי, חרשתי באדמה,
מטרה נעלה, פגישה עם השכינה.
לפגישה עם בורא עולם ממהר,
ואני מאחר.
מגיע והנה אנוכי,
בכבודי ובעצמי.
האם אני זה אדוני?

יכולתי לחשוב על נוספים,
שאיתי יגיעו למרומים.
תרומתם לא תסולא בפז
אך כבר שנים אנוכי נווד.
מכור לעצמי ולא לבריות,
זרים הם משפחה,
אין אחים או אחיות.
יקיריי בסובלנות, בהמתנה לא שמחה.
לקרבה סירבתי להיכנע,
בשבילה לא אתפשר.
את החסר אקבל, לא בתואנה,
נותן כמה שרק יכול, לא בורר.
שם ימצא הגוער.
חסך בנעימות ועל כך כלימה,
אם זה היית אתה, לא אנטור טינה.

הטיפה מהירותה דועכת,
עוד רגע קט מתפוצצת.
מביט לאחור, לפני הדממה.
דרכי מוארת בלבה אדומה.
עד לכאן הגעתי ומפה לא אמשיך,
לא תמיד הייתי נסיך.
המלך, המלכה ועוד רבים וטובים,
את שובלי חוצים.
חלקם עדיין מתקדמים,
אחרים כבויים כבר שנים.

החיצון סודק את הטיפה...
אז זהו העולם,
מקווה הייתי בן אדם.





חיים - PART2

עברתי את האור.
לא מצמצתי, לא הבטתי לאחור.
הטיפה היא זיכרון מתוק.
האור בוהק וצבעוני,
אדום, כחול, צהוב, ירוק,
מציפים את עולמי.
השדות ירוקים וחרושים,
חומים שחורים.
הכחול בהיר, התחלה באויר.
רוצים אותך להכיר.
תן לנו ממך,
ממתינים לעולמך.
קח את המושכות לדור הבא.
מי, אני? הליצן שבגינה?
בפורים הציעו הצעה.
נשמעה מפתה, קח לך אישה,
ממון, חזון, נשמע מזהיר הרעיון.
מסע הצלב הראשון.
אותי הם רוצים.
צריך לבחור פנים.
למסיבה כולם הגיעו כמי שרוצים להיות,
הסתובבתי כעצמי בין הבריות.
צמרמורות מלהיות אני בציבור.
לחברה מעתה אהיה מכור?
לא אהיה כדור או דבק.
זוהי דרכי ואתה הצדק.
בהכרות ראשונה מרגיש נפגע.
ספק מה מבדיל ביני לטמבל או למשוגע.