[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלי בסקין
/
מחווה לרחמנינוב

אני צריך אור.
אני צריך אור.
אור.

לבד, חדר חשוך. ברקע מתנגנן וקליס של רחמנינוב.
לא, זה לא נכון.
רחמנינוב לא יכול להתנגן ברקע. זה בלתי אפשרי. דבר כה נפלא
אינו יכול להיות ברקע. הוא ממלא את קיומך. אני והצ'לו,
והפסנתר, שלשתנו ביחד, הננו אחד. זאת החוויה הכי ספיריטואלית
שיש, ועדיין לא גיליתי משהו שמתקרב לקרסולים של וקליס.

לבד.
בחושך.
אך לא לגמרי לבד.
לגמרי לא לבד.

איך אתה יכול להיות לבד, כשאתה עטוף בשמיכה של פסנתר? איך אתה
יכול להיות לבד כשהצ'לו גורם לכל בעיותיך להעלם כלא היו?

לבד? לא.
בודד? אולי.

ורחמנינוב ממשיך. הוא לא מפסיק. בחושך מוחלט, הוא האור. לא אור
לבן, לא. אור ירוק. ואור כחול. אך לא לבן. לא אדום. כחול
וירוק. ומי יכול לכבות את האור הזה?
אולי זה הסוד שלו, שכולם יכולים. הוא לא מסנוור אותך, האור
הזה. הוא לא חזק, והוא לא בטוח. מלא בסימני שאלה, האור הזה,
מתנדנד ימינה ושמאלה, קהה ומתבהר, מתקרב ומתרחק.

וזהו.

זהו.


יוצר האור, מצית תקוות,
אינו מציע פתרונות, ולא תשובות,
אולי רק שאלות. אך רק אולי.
ומחשבות. ורגשות! הו, איזה רגשות...

ואכזבות. אחת אחרי שניה, ורק
כדי להראות את אור השאלה, ללא
תשובה, אך עם מעוף, ומי יודע,
כי אולי, זה לא בטוח, לא בכלל.

וזה אותו אדם, שחי בכל הארצות,
נדד, כי לא ידע איפה הבית,
יצר לרבבות של אנשים, עולם יפה.
עולם מדהים.

כן, זהו אותו אדם,
עם החזון, הרגשות והמעוף,
אשר הצית אלפי תקוות,
אותן הלחין רחמנינוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הלאה אל המרחק
אמא שם במרחק
עוד מצפה לו דרך
ארוכה, אל המקום
בו אמא מחכה,
מדרך הר וים הלב
רוצה לשם, הלב
קורא לאמא...





נילס הולרגרסון
מחפש את אוגי,
כשבדרך פוגש את
שמשון ויובב
מרביצים לבלה
כדיי שתיתן להם
את הכתובת של
פינוקיו, כי הוא
זוכר מה קרה
לבינבה הקטנה,
אז כדיי להתחמק
מעונש של גברת
פילפלת הוא שר
להם את נעימת
הפתיחה של שלוש
ארבע חמש וחצי,
תוך כדיי מחשבה
על שישאר בינינו
עם דורון נשר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/6/04 5:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלי בסקין

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה