בים,
ספינתי ללא תורן טרופה בין גלי החיים.
נימי הנפש זועקים לצאת מים הבדידות.
יאוש חסר מנוח, מחק דגיגי אושר קטנים.
מציאות סחפה אצות של כאב ודמעות.

בחוף,
צעדים טובעים בין גרגרי יום פזורים.
מסונורת מקרני שמש נשברות אל מול מי ההווה.
זפת דבק בכוחות הדרושים לחיים ואין פתרונות לאסונות.
ריחות נישאים עם הרוח, העבר מופיע ב"טעם" מלוח.

בכביש,
החליטו לעקוף את ליבי תוך התעלמות מקו הפרדה לבן.
סביר שזה לא משנה - אין רוצה חזקה על נחלה.
מכוניות חדשות של הצלחה חולפות לשניה במהירות גבוהה.
מכונית כשלון מתנהלת לה בכבדות בכביש ראשי, ועוצרת אצלי.

בבית,
הקירות סוגרים.