חן מרשמלו / זכוכיות |
מעיניי ועד לאפי ולחי... צווארי
מציפות את כולי.
דימעותיי כזכוכיות שזורות לאורך כל אותו השביל
השביל בו פוסעת בחיי,
השביל בו כואבת כל-כך.
בו אובדת עצות,
ובו מוצאת אותן.
בו חווה רגעי ייאוש אינספור
ובו גם חשה בתקווה הקרבה.
בו מאמינה שיגאלוני מן העצב בו אני שרויה -
המלנכוליה הדבקה בי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|