משורר, בידיך טווית מילים,
חוטי נפש רפים לאריג הנוגע.
משורר, להודות לא רבים יכולים,
ואמרת: אמת, ויגידו: פושע.

משורר, בעיניך ראית עולם,
וצבעת אותו בצבעי מילותיך.
ותדע, משורר, בשונה מכולם
ותפריד ביניכם חומת אבן- שיריך.

משורר, מעולם לא רצית לראות
וגבך השתופף ועיניך החשיכו,
ותמדוד במילים אז שקרים ושעות
ויאמרו: מטורף, ישכחו וימשיכו.

משורר, מכאובך על מהות האדם-
לא כיפר הוא על חטא, לא עצר זמן מלכת,
מסלול ייסורים - במילים ובדם
בו יצהיבו דפים כעלי השלכת.

עת החורף ענני מועקה יפזר,
זעקתך היא לעד כתובה ואילמת.
בידיך טווית מילים, משורר,
פיסות רגש רפות הן של נפש חולמת.