"אז תגיד... אתה אוהב אותה... אוהב ממש?"
אויש... מה עשיתי? מה הוא יגיד? למה אני באמת חושבת שהוא יגיד
לא? גם אם באמת התשובה לא. אולי הוא בכלל לא יודע את התשובה
הנכונה. או שאני סתם טועה. חיה בעולם פנטזיונרי. אוף, אני
שונאת כשאני עושה שטויות כאלה. למה, למה אלוהים אני לא חושבת
לפני שאני עושה?! זה הגנים של אבא, זה ברור. או של אמא? לא
משנה עכשיו! רק שיענה כבר ונסיים עם זה.
-" אני חושב שכן..."
-"אחרי הכל... חצי שנה זה לא צחוק, לא ככה?"
- וואלה, גורם הזמן... אחלה סיבה... ממש. טוב סיון, מה חשבת
לעצמך?! באמת חשבת שהוא יגיד : "לא סיון! אני אוהב אותך ורק
חיכיתי שתראי סימן"?! יה רייט. מה עשיתי מה... מאיפה זאתי נפלה
עלי, הוא בטח חושב עכשיו, לאן היא חותרת...? ומה אני אגיד לו
עכשיו.
-"אממ למה?"
-"אה סתם... תהיתי לעצמי, כי גם באמת אף פעם לא שאלתי אותך"
וואלה, משכנע. כל הכבוד לי.
אוקיי, אם התחלתי צריך לסיים כמו שצריך.
אבל... מה יקרה אחרי?
כשאני אראה אותו?
-"טוב, אם להגיד לך את האמת"
יפה, התחלת יפה, סיון... צעד אחר צעד. נסחי את עצמך היטב... זה
חשוב.
אוף!לא זה לא. אני כזאת נקבה לפעמים. טוב מספיק עם זה.
תתרכזי עכשיו!
"אני פשוט רוצה לדעת, אם אני צריכה להפסיק לחשוב עליך כבר, אני
צריכה לדעת... אם יש לי סיכוי בכלל".
פששששששששש סיון, שיחקת אותה. משפט חזק. עכשיו אני רק צריכה
ללחוץ על SEND.
סיון, הוא מחכה, תעשי עם עצמך משהו כבר!
מה אני, בסך הכל, יכולה להפסיד...?
אוקיי, שאיפה גדולה לריאות.
נשלח. |