ג'ני פקמן / עומד אדם |
ויודע ההר רק שלג צחור
ויאמר: אדם בא אליי, כה נמהר,
מה רבות התלאות שבחר לעבור.
הריהו עייף - אז הרוח תגיד -
הן ליוויתי אותו בדרכו לפסגה,
צעיר וחולם, בדרכו הוא התמיד
וכעת הזדקן מחמת התוגה.
ויחריש האדם ולמטה יביט,
ויזכור את אשר הוא הרגיש וראה -
"אמת לא ידעתי עוד בקרקעית
וכאן, בפסגה - מועקה נוראה".
ובתכול השמיים ציפור אז תעוף,
את הדרך תראה מסומנת בדם,
ומעל הפסגה לא תאמר היא טירוף,
דבר לא תדע מדרכו של אדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|