עומד אדם על פסגת ההר
ויודע ההר רק שלג צחור
ויאמר: אדם בא אליי, כה נמהר,
מה רבות התלאות שבחר לעבור.
הריהו עייף - אז הרוח תגיד -
הן ליוויתי אותו בדרכו לפסגה,
צעיר וחולם, בדרכו הוא התמיד
וכעת הזדקן מחמת התוגה.
ויחריש האדם ולמטה יביט,
ויזכור את אשר הוא הרגיש וראה -
"אמת לא ידעתי עוד בקרקעית
וכאן, בפסגה - מועקה נוראה".
ובתכול השמיים ציפור אז תעוף,
את הדרך תראה מסומנת בדם,
ומעל הפסגה לא תאמר היא טירוף,
דבר לא תדע מדרכו של אדם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.