מזמן לא כתבתי משהו חדש,
כשאני כותבת, אני נמצאת ברגעים הכי קשים,
ברגעים שבהם אני נשברת לגמרי.
היד שלי כותבת את כל מה שבראש שלי כאילו שזה אוטומטי.
אבל אני לא אוטומטית, אני לא מכונה, אני לא יכולה לכתוב מתי
שבא לי, או יותר מזה אני לא יכולה לשלוט ברגעים האלה ולהגיד
להם מתי לבוא ומתי לא לבוא.
הלוואי ויכולתי.

כמו חלומות, אני לא יכולה לשלוט בחלומות שלי, אני לא יכולה
להגיד להם מתי לבוא ומתי לא. אני לא יכולה לשלוט בזה.
הלוואי ויכולתי.

כמו אהבה למשל, אני לא יכולה לשלוט באהבה שלי, אני לא יכולה
להתאהב במישהו וישר לשכוח אותו, אני לא יכולה לאהוב את הבנאדם
הנכון, המושלם, זה שלא יהיה מניאק שלא יהיה בנזונה שישלה
אותי.
הלוואי ויכולתי.