ריקי די / שוב |
במרחבי רגשות,
שוב לסתת אבני משעול
שכוסו אבק שכחה
וקברו זכרון בחול.
עומדת על מזח מוצף
גלים שוצפים רגליי,
שוב להרטיב בדמעות
יובש לחי דמומה
כשידך תיגע בי נשכחות.
האויר ממתין,רוטט
זוכרת לובן פניך
אז, כשפניתי ללכת
שפתיי באודם קפוצות
ובלבך החלה השלכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|