בסך הכל צל / שקיעה אדומה |
מביטה אל השמש בעיניה דימעה
לאט לאט האור דעך
והכאב היתחזק בליבה הרך
האור המלטף עטף את גופה
מזכיר את ידיו כשהיה הוא איתה
החום על פניה, החיוך על שפתיה
כשאחז בידה והביט בעיניה
משב של קור והיא רעדה
ניזכרת שיותר לא יהיה לידה
השמש כימעט נעלמה אל הים
היא ידעה שהכאב ישאר לעולם
הוא היה האור, החום בחייה
האושר יותר לא יחזור אל ענייה
השמש הבינה, שינתה את ציבעה
היא קפצה אל הרוח
אל שקיעה אדומה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|