"אתה עדיין ישן? נו קום כבר יא עצלן, קום כבר אחרי 13:00 מה
קורה אתך תגיד לי"... לאחר כמה שניות ללא כל תגובה נשלחה כרית
לראשי והאור בחדר הודלק.
פתחתי קצת פחות מחצי עין שמאל והשתדלתי לגייס את כל העוינות
שיכולתי ב"מבט" הזה לשניות מעטות לכיוונה של מיקה אחותי
הגדולה. אחר כך חזרתי לעצום את העין במלואה, כיסיתי את ראשי
בשמיכת הפוך וניסיתי לחזור לחלום.
מיקה ניגשה ועקרה את השמיכה ממני, גל פתאומי של קור תפס את כל
גופי - בעיקר מאחר שאני ישן רק עם תחתוני בוקסר מתחת לפוך
נוצות האווז שלי.
"מה נסגר אתך בזמן האחרון? אתה לא אוכל כמעט, אתה ישן לפחות
איזה 12 שעות ביום וחוץ מללכת לבר כל יום אחרי העבודה, לשתות
בירות ולעלות להיזרק במיטה אתה לא עושה כלום".
מיקה תמיד נהגה לדאוג לי, אני חושב שזה היה תחליף לעובדה שאף
פעם לא היה לה חבר קבוע, היא תמיד פחדה (למרות שאף פעם לא
הודתה בכך בפני אף אחד) להיקשר למשהו, כי אז היא תרצה להיות
אתו כל הזמן ותדאג לו ותרוץ אחריו עד שלבחור יימאס והוא יזרוק
אותה והיא תפגע. לכן היא אף פעם לא נתנה לעצמה ממש להתקרב
למישהו ולהיקשר אליו. היא תמיד הייתה נותנת לבחורים שלה הרגשה
שלא ממש אכפת לה מהם ומהקשר איתם (ואולי באמת לא היה אכפת לה -
לכו תדעו). בכל אופן רוב הבנים או שהיו מוותרים ומרימים ידיים
די מהר או שהיו מנסים ללחוץ ולגרום לה להיות אכפתית - מה שמן
הסתם היה גורם לה להיסגר ולהתרחק יותר ואף לחוש בוז כלפיהם.
לי לעומת זאת לא היה לאן לברוח כי מעבר לעובדה שנולדנו לאותם
הורים, אנחנו גרים ביחד כבר כמה חודשים בדירת 3 חדרים קטנה
במרכז העיר ככה שיש לה המון זמן להציק ולהטריד ולמלא את ייעודה
בתור אחות גדולה.
בכל אופן, כשחושבים על זה, מיקה צדקה לגבי מה שאמרה לי -
באיזשהו מקום הרגשתי שחסר לי טעם בחיים, לא היה לי רע, את זה
ידעתי, זה היה קורה מסיבה מסוימת- בד"כ מהדבר היחידי שאני לוקח
ללב - בחורות. וחוץ מזה כשזה היה בא הייתי מקבל מין מרץ נוראי
כזה שלא במקום וחוסר מנוחה שמלווה בחוסר ריכוז וחוסר שינה.
מצד שני, טוב בטח לא היה לי - מי לא יודע שטוב לו, יש התעוררות
כייפית כזאת בכל המערכות ואתה מרגיש חי וחזק ואנרגטי - כל מה
שלא הרגשתי עכשיו.
מה שכן חשתי הייתה אדישות, מין הרגשה כזו שכל יום שאני קם אליו
הוא סתם עוד יום - לא רע ולא טוב - שיעבור כמו אתמול וכמו
שיעבור מחר, בלי שום דבר חדש ומעניין שיקרה בו.
כל הדברים שהיו מעניינים אותי פעם נראו פחות מושכים פתאום
והמיטה הפכה להיות הדרך הכי קורצת לשרוף את הזמן, נכון, הייתה
לי מטרה מולי, לחסוך מספיק כסף בשביל לעוף מפה (לכמה שנים
רצוי) ולטייל קצת בעולם. אבל האם זה אומר שעד הטיול אני צריך
להעביר תקופה כזאת? בכל זאת - לא חבל על הזמן שחולף לו ולא
ישוב?!
כל המחשבות האלו חלפו לי בראש והרגשתי שחום נעים שב ומתפשט בי
ושקט וריקנות חוזרים למלא את ראשי, חוץ מאיזה זמזום מונוטוני
שהמשיך להפריע. עד שכרית נוספת נחתה על ראשי שהבהירה לי
שהזמזום היה קולה של מיקה.
"אתה מקשיב לי בכלל ג'וק?"
"ג'וקה, תעזבי אותי כבר אני עייף, מה את מציקה לי ככה על
הבוקר?"
"חשבתי שאולי נקפוץ לקניון לאיזה סנדביץ' חלומי ב'ארומה', מה
אתה אומר?"
הטעם המריר עד בחילה שהיה לי בפה לא ממש עורר בי תיאבון.
"נו בחייך, כבר הרבה זמן לא יצא לנו לבלות ביחד או לשבת ככה
לדבר בכיף."
"אני אקום יותר מאוחר - ביקיצה טבעית, ואז אולי יהיה על מה
לדבר בינתיים תעזבי אותי בשקט."
אחרי שעתים בערך קמתי סופית מהמיטה אחרי שכל המחשבות המטרידות
האלה סבבו בראשי בין נים ללא נים.
למה אני מרגיש שהחיים שלי כאלו ריקים? ז"א אף פעם לא הייתי
פצצת אנרגיה, אבל תמיד היו לי את הדברים שלי שהיו מעבירים לי
את היום בהרגשה שאני עושה משהו עם עצמי - רואה סרטים, מנגן קצת
בגיטרה, כותב לפעמים אם היה לי על מה, יוצא עם חברים או עם
איזה בחורה. אבל מאז הסיפור עם שירן הכל השתנה לי, ולא הייתי
עם אף בחורה אחרת ולמען האמת - גם לא הייתה אף אחת אחרת שממש
עניינה אותי.
עם שירן הכל זרם כל-כך טוב ומושלם, כאילו שזה משהו שנועדנו לו
משמיים. כשהיינו מתחבקים או שוכבים או אפילו בשיחות שלנו שתמיד
זרמו- הכל איתה הרגיש כל-כך נכון. זה כמובן לא מהדברים
שמחזיקים מעמד (אצלי לפחות).
אני לא חושב שבגלל שירן אני מרגיש כמו שאני מרגיש עכשיו - ז"א
לאו-דווקא בגללה, אני מתגעגע אליה לפעמים כשאני חוזר הביתה
למיטה ריקה וחסר לי מישהי לחבק ושתחבק אותי, אבל בסה"כ קשה לי
להיות בקשר יותר מדי זמן וזו כנראה הסיבה שזה נגמר אבל מאז
נשאר לי איזה חלל ריק בלב ששום דבר אחר לא מילא.
יצאתי מהחדר וניגשתי למקלחת לשטוף פנים. מיקה בדיוק יצאה
מהמקלחת. היא הייתה עטופה במגבת והתעסקה בלהעביר מברשת בשיערה
הבלונד-שטני, אותו צבע כמו שלי רק שאצלה במקום הצמר פלדה שאני
קיבלתי יש שיער רך וארוך ומרשים. יכלתי להבין למה המון בנים
רודפים אחריה - יש לה מראה נסיכי כזה - ככה תמיד כולם היו
אומרים עליה - גבוהה ורזה ועדינה כזאת. החברים של מיקה היו
כמעט תמיד מבוגרים ממני בעשור (למרות שהיא נולדה רק שנה לפניי)
ובגלל זה וגם בגלל שהם היו מתחלפים בתדירות גבוהה, אף פעם לא
התחברתי עם אף אחד מהם יותר מדי ולכן גם לא יכולתי לדעת למה גם
הם נכשלו.
"או, קמת ג'וק, בדיוק עמדתי לצאת אבל ההצעה שלי עדיין תקפה אם
בא לך", חייכתי
"אני מתארגן צ'יק צ'אק ויצאנו".
בחוץ ירד גשם אז נאלצנו להתחלק במטריה שמיקה לקחה כי לי הן
תמיד נשברות, והלכנו צמודים מתחתיה כדי לא להירטב עד לקניון
וחיממנו אחד את השני כשגופינו צמודים.
התיישבנו בבית קפה והזמנו קרואסון שוקולד גדול (אחד לשנינו)
ושוקו חם (אחד לכל אחד).
"אז מה קורה ג'וק קטן?" - פעם, לפני כמה שנים כשמיקה התחילה
לקרוא לכל האחים הקטנים ג'וקים או ג'וקות זה היה מעצבן אותי -
ורק בגלל זה היא המשיכה כמובן - עד שזה נדבק, עכשיו זה כבר הפך
לשגרה ואנחנו כמעט לא משתמשים בשמות הפרטיים, רק ג'וק קטן
וג'וקה גדולה ולהיפך.
"מה עובר עליך שאתה ככה בדאון?" שאלה ונעצה בי את עיניה
הכחולות והגדולות. ניסיתי לענות אבל אז היא קטעה אותי והתחילה
לשפוך (שוב) את כל הפילוסופיות שהיא חזרה איתן מהמזרח על חשיבה
חיובית וכל החרטא הזה.
כשמיקה חזרה לארץ בדיוק עזב השותף שלי את הדירה ומיקה הציעה
שהיא תיכנס במקומו. בהתחשב ביחסי החתול והעכבר שהיו לנו תמיד
לא הייתי בטוח שזה הרעיון הכי טוב אבל הסכמתי. מאז התקרבנו
מאוד, התחלנו להכיר אחד את השני מאוד לעומק, והיא הפכה להיות
אחד האנשים הכי קרובים אליי. פעמים רבות היינו מדברים עד השעות
הקטנות של הלילה והיא גם היחידה ששמעה כל מיני שירים וקטעים
שכתבתי. פעם היא גם אמרה לי אחרי שהקראתי לה שיר שכתבתי למישהי
שהלוואי שמישהו היה אוהב אותה כמו שאני יודע לאהוב- כמו שכתבתי
בשיר. מדי פעם אפילו הייתי תופס אותה מזילה דמעה כשהקשיבה
למילים שלי ומנסה למחות אותה לפני שאני אשים לב שהיא לא כזאת
קשוחה כמו שהיא עושה את עצמה.
תוך כדי שהיא ממשיכה לצטט כל מיני גורואים שלחה את ידה לידי
ולחצה עליה בחום, זה הרגיש נורא נעים כשהיא עשתה את זה.
בהמון דברים מיקה הזכירה לי את שירן, לא רק במראה החיצוני אלא
גם בכל מיני דברים קטנים ששתיהן נהגו לעשות או כל מיני הבעות
פנים שמשותפות להן. הסתכלתי למיקה בעיניים והנהנתי כאילו
בהקשבה, בעצם הייתי עסוק בלהתענג על התחושה שעברה לי בגוף
באותו רגע בנקודה בין הלב לבטן - מין דגדוג של בחילה נפלאה.
תפסתי את ידה וקירבתי את אצבעותיה לשפתיי,
"את הבחורה הכי מדהימה שאני מכיר מיקה", אמרתי ונישקתי את כף
ידה בעדינות.
"מה אתה עושה?" מיקה שאלה בפליאה, משכה את ידה והסמיקה.
מאותו הרגע השתנתה האווירה, הרגשתי כאילו אני באיזה
בליינד-דייט גרוע ואפשר היה לחתוך את האוויר בנינו עם סכין.
סיימנו לשתות והתחלנו את הדרך חזרה הביתה, שוב מתחת למטריה,
גופינו נוגעים - לא נוגעים.
פתאום עצרתי, תפסתי את מיקה וקירבתי אותה אליי.
"תפסיק, מה אתה עושה? אני אחותך ג'וק קטן וטיפש".
"אני אוהב אותך... אני אוהב אותך וכל השאר לא משנה לי בכלל",
אמרתי וקירבתי אליה את שפתיי, לאט, תוך כדי שאני מסתכל עמוק
לעיניה. מיקה לא זזה - רק עצמה את עיניה ואז התנשקנו - נשיקה
קלה על השפתיים, ואז אחת יותר ארוכה ואחריה נשיקה סוערת ומלאת
תשוקה... המטריה עפה והגשם שטף אותנו.
מעולם לא הרגשתי כל-כך שלם ואמיתי כמו בשבועות הראשונים לאחר
מכן. הסקס היה מושלם, הכרנו אחד את השני כל-כך טוב וידענו
לעשות אחד את השני מאושרים ולהגיע לרמות חדשות של סיפוק.
"נורא טוב לי איתך", אמרה לי בוקר אחד כששכבנו מחובקים במיטה
עירומים. "אני רוצה לצעוק לכל העולם כמה שאני אוהבת אותך וכמה
אתה עושה אותי מאושרת."
בהיתי באחות היפיפייה שלי והרגשתי ששוב - כמו פעמים רבות
אחרות, היא מבטאת בדיוק את הרגשות שלי.
"אתה חושב שאפשר לספר עלינו לג'וקה הקטנה - רק לה?"
חשבתי לשנייה ועניתי- "לא בינתיים לא נגיד כלום לשירן".
חייכתי למיקה, משכתי אותה אלי, הנחתי את ראשה על חזי והתפללתי
שהרגע המאושר הזה יימשך לנצח.