New Stage - Go To Main Page


במותך ציווית לנו חיים?
האם זה נכון?

אתה חושב שבמותך באמת ציווית לנו חיים?
אתה קורה למה שאנחנו עוברים עכשיו חיים?
אפשר לחיות אחרי אירוע כזה נורא?

המשפט הזה מהדהד לי בראש,
כבר שבוע שלם.
עוד כמה ימים יום הזיכרון השלישי בלעדייך.
ושוב נגיע כולנו להר הרצל,
נעמוד צפופים ליד הקברים,
ונבכה.

אחרי כמה שעות,
נצטרך לחזור ל"חיים" הרגילים.
עד השנה הבאה.

ירד לו היום.
והגיע הלילה.
ושוב,
הראש מתחיל להתמלא בתמונות ומחשבות.
ובלי לשים לב,
מתחילות לרדת הדמעות.

השחר עולה,
מגיע הבוקר.
צריך לקום, יום חדש לפנינו.
העיניים נפוחות,
הראש כואב.
אבל-
במותך ציווית לנו חיים.
אז אני קמה,
מתארגנת .
ויוצאת שוב לעולם השחור הזה.

וככה חיה את החיים.
מיום ליום.

רואה את המשפחה,
כואבת,
שבורה.
מחפשת את המקום שאפשר לשאוב ממנו כוח.
אבל לא מוצאת.
ואז נזכרת בך.
ובאותו משפט נורא-

במותו ציווה לנו חיים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 4/6/04 15:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דנה תורג'מן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה