אני רץ, פיצוץ ואחריו שריקה קורעים את דממת המדבר, רק רעש החצץ
הנמעך מתחת לכפות רגלי העייפות, הרצות.
עוד פיצוץ ושריקה, הפעם זה עבר לי ליד האוזן, הייתי בטוח לרגע
שזה פגע בי, גם כן עם המזל שלי, הדרך שלי נגמרת כאן, עוד כמה
מטרים תהום, ואין לי לאן להמשיך לרוץ, אולי כבר עדיף לי לנסות
לטפוס איזה קליע שורק, ישר לתוך המוח, מוות מהיר, אבל לא...
אני חייב לדעת מה יש בתהום, זה האופי המסריח שלי, אני ממשיך
בריצה כשלאט לאט הכל מאט.. הכל נראה איטי יותר, אפילו השריקות
איטיות יותר, אני מרגיש את הרגל שלי פוגעת בקרקע בפעם האחרונה
לפני שפת התהום ומכין את עצמי אל הלא נודע, אל הקפיצה...
"עמית!"
"עמיייית! קום כבר 4 וחצי אחרי הצהריים! כמה כבר אפשר
לישון?"
קיבינימאט!!! היא העירה אותי ולא הצלחתי לראות מה יש בתהום! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.