מה אם הנשיקה הראשונה שלי לא הייתה מושלמת?
מה אם אני לא זוכר את הצעד הראשון, את המילה הראשונה, את האהבה
הראשונה?
מה אם אני הולך והולך בשביל שרק מוביל חזרה?
חוויתי אהבה, חוויתי כאב, חוויתי, עכשיו אני פוחד שכבר לא נותר
מה לחוות.
אירועים סתמיים, קטנים, שוליים, הם אלו שקיימים, דברים גדולים,
טובים, חזקים
הם אשליות, הם נעלמו, יחד עם הנסיכות והאבירים.
ומה אם הייתי אומר לך במילה אחת את כל מה שאני מרגיש?
מה אם הייתי יכול לספר לך במשפט אחד את מה שכואב?
מה אם הייתי יכול לחיות איתך חיים שלמים ולגרום לך שוב לחייך?
הייתי רוצה שתהי מיוחדת, הייתי רוצה שתהי ענקית, הייתי רוצה
שתהי מושלמת
אבל אז בכלל לא היית קיימת.
אם אפשר לתאר בן אדם במספר משפטים אז מה הטעם?
אם אפשר לספר סיפורים בכמה דפים, אז איפה העניין?
אם אפשר לחיות באגדות, אז איפה אלוהים?
הייתי רוצה שתאהבי אותי, תאהבי אותי כמו שאני אוהב אותך.
הייתי רוצה שתחפשי אותי כמו שאני מחפש אותך.
הייתי רוצה שתמצאי אותי רק לא כמו שאני מוצא אותך.
לפעמים נדמה לי שאת כמו כולם, לפעמים נדמה לי שאת לא נמצאת
בעולם.
לפעמים נדמה לי שגם אם תבואי, תבחרי לא להישאר, לפעמים נדמה לי
שאת פה איתי ורוצה להיזכר.
ולפעמים נראה לי שאת לעולם לא תהי שלי.
לפעמים נראה לי שכל הדרכים מובילות אלייך אבל הם פשוט לא
בשבילי.
ומה אם הייתי יכול לחבק אותך ולוותר על הכל?
ומה אם הייתי יכול לנשק אותך ולחזור לאחור?
ומה אם הייתי יכול לאהוב אותך כמו פעם, לפני שהלב הפסיק והאמין
שהוא כבר לא יכול?
אני מתגעגע.