תכלת השמיים / קדושה קצובה |
כאותו ירח החרד לשלומך,
לדמעת אהבה חשאית,
לילה הקיץ אותו את אוהבת הופך לגעגועים,
שאי עינייך לשמיים,
התנערי מקודשך,
ופרצי דרכים כתעבת נפשך,
זכות שזורה ליופייך הנסתר,
נושק את נזירי הקדושים,
כי שפתייך פרפרו כתפילת קרקורי הכתלים,
ומפתן הבלימה נערם כהר געש.
וידעך הלפיד הבוער עד אפס תהום,
כי הסתתר כאבן שיש טהורה,
ואלת הגזילה עפה לירח,
ופתחה שערי שמיים.
בוא,
בוא אליי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|