הוא עמד על הבמה, בידיים מזיעות אחז במקרופון הדומם.
האורות רצדו לאיטם, הריקנות הקפואה זעקה אליו מבין אלפי הכסאות
הדוממים.
לא היה שם דבר.
אלפי כסאות, שנראו כה בודדים ועצובים השתקפו בתוך האישונים
הפעורים לרווחה.
נשמע קול של מתכת פוגעת בריצפה מעץ, והוא נמלט מהבמה, הדמעות
מכסות את עיניו היפות.

בעיתון היה כתוב שזאת הייתה התאבדות על רקע רומנטי.
הם טעו.
אפילו הוא לא אהב את עצמו.

כל מה שהוא רצה היה לתת הדרן,
זה הכל.