|
מבט מזוגג אל הראי
מי זאת שם, זו לא אני.
בלילה סורר שבילים ברקיע מתגלים
צאו כוכבים קטנים תנצנצו
וכאן השפיות מתערערת
כשאיבדת את הדרך.
אל תמעד אל תיפול
תאבד את הכל.
עיניים משוטטות נגמר לי האויר.
הקול שלך נבלע בתוך שתיקה גדולה
זו לא אני
זו לא אני
זו לא אני
התחשק לי לבלוע סוכריות גומי חמוצות.
תודה שיש אותך צרצרית החושך שלי=) |
|
|
אז תפסתי את
מיכלי, את
טושטוש, את
צפיחית הדבש ואת
זאת שאהבה את
התל-אביבי...
פשוט תפסתי אותן
מהקרסול והפכתי
אותן.
השניצל
הופך את היוצרות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.