"מזל טוב. קיבלת צב ראשון".
לקח לזומי (עכשיו כבר הרבה יותר גבוה מהרב אליגד) מספר שניות
על מנת להבין את משמעות המשפט. מנותק, כבר מספר שנים, מכל מגע
עם המציאות מחוץ לבני ברק (ומרוב המציאות שכן שייכת לבני ברק),
המונח "צב ראשון" היה זר לו, כמעט לחלוטין. אמנם, הוא שמע את
זה מספר פעמים בעבר, ואף טרח לברר מי נותן את הצב ולמה הוא
ראשון, אך את המידע הזה הוא קיטלג עמוק בתוך מגירת ה'דברים
שאינם קשורים אלי בכל דרך שהיא'.
מסתבר שהיתה טעות בשיטת הקיטלוג הזו, ואת החלק הראשון של אותם
השניות בילה זומי בשליפת הפירוש המקובל לצב הראשון. במפתיע, כך
גילה, לא היה מדובר בצב חי, אלא בצו, פקודה שניתנת לנערים
חילוניים בגילו, להתגייס לצבא ההגנה המשוקץ לישראל.
"אבל אני תלמיד ישיבה", אמר וניתק את עיניו מהצג.
"כן, באיזו ישיבה בדיוק?", חייך הרב אליגד, מפתיע את זומי שוב.
הוא רחרח באפו, העווה מעט את פניו. תערובת של ימים ארוכים מדי,
בחדר סגור מדי, הכתה בו. תערובת של עשרה מחשבים שונים, בגילאים
שונים, שחלקם עבדו מדי פעם, עד שמנועם נשרף. תערובת של ארוחות
ישנות שלא סולקו מהחדר, תערובת של עיתונים ישנים וספרים ישנים
יותר.
היה גם ניחוח נוסף, שונה מהרגיל, והרב אליגד חייך שוב לעצמו.
הנער היה פעיל. עם מי? התשובה היתה ברורה.
"מה זאת אומרת, כבוד הרב... אני לומד אצלך...?"
ופתאום הוא הבין.
פתאום הוא הבין את כל מה שעבר עליו בשנים אותם בילה אצל הרב
אליגד. פתאום הוא הבין מדוע ניצבים כל המחשבים האלה ליד הקיר.
פתאום הוא הבין מדוע מנע ממנו הרב שיעורי תלמוד וגמרא, אך
העמיס עליו חוברות לימוד מחשבים, מתמטיקה, קריפטולוגיה...
וספרי קבלה, כמו גם תגליפי תורת הנסתר.
פתאום הוא הבין מדוע הדלת לחדר היתה נעולה כל הזמן הזה, מדוע
סופקו לו ארוחות בשעות אותן הוא רצה, ומדוע נמצא שק שינה ליד
הקיר, מעל מזרן סוכנות ישן.
כמי שקורא שוב ספר עמוק, אותו קרא לראשונה בילדותו, קיבלו כל
חייו, כל עלילותיו, משמעות אחרת לגמרי. כאילו הוסרו פקקי שעם
מאוזניו. כאילו הרכיב, לראשונה, משקפיים. הוא הביט ברב אליגד,
כאילו ראה אותו בפעם הראשונה, ואכן ראה אותו כפי שלא ראה אותו
מעולם, ואולי כפי שלא ראה אותו איש.
הוא הביט במקלדת, ולפתע ראה בה לא רק משטח פלסטיק ובו כפתורים,
אלא חלון לעבר, לעתיד, להווה. הוא הביט בשולחן הכתיבה שלו,
ואישוניו התרחבו. לא היה זה שולחן יותר, אלא מספר רב של
שולחנות, בגדלים ובצורות שונים, עליהם ישבו צגי מחשב שונים
ומשונים, גדולים וצבעוניים.
הוא הרים ידיו אל גובה עיניו, וראה ידי תינוק קטן - וגם ידי
מבוגר, שעירות יותר משלו, חרוצות ויבשות יותר. פתאום הוא הבין,
הבין את הכל, הבין את סוליות נעליו הלבנות של הרב אליגד, הבין
את דשדושן הבלתי פוסק בין החדרים, הבין את אלפי שעות השיחה עם
הרב, את התעקשותו על נושאים מסויימים, את התעלמותו מנושאים
אחרים.
פתאום הבין את הכל, את גופו המתעורר, ואת גופה המגיב של טליה,
שבילתה את הלילה מעליו, מסביבו, עיניה זורחות בכחול, בחשיכה
המוחלטת. לפתע הוא הבין מי לא היתה טליה, ומה היא לא היתה, ומה
הרב אליגד לא היה, ואישוניו התרחבו עוד יותר כשהביט בו שוב,
רואה אותו מביט בו בחזרה, בסבלנות אין קץ.
פתאום הוא הבין את הכל.
ולאחר ארבע שעות, בהן המתין לו הרב אליגד בסבלנות, עדיין ליד
פתח הדלת, הוא עפעף.
"מה תרצה שאעשה, מורי?"
13.4.01. צאט peep
מיטוכונדריה: רוצה להציל אותי?
שולט אכזר: מה? איך מצאת אותי כאן
מיטוכונדריה: כל מי שיש לו גישה למחשב שלך יוד בדיוק איפה תה
נמצא כל שניה
ש: יופי, חכם גדול. לאן נעלמת שוב?
מיטוכונדריה: טיסות, ארגונים, הרבה קצוות צריך לקשור. שמע, אתה
מנהל חיי מין סוערים ברשת!
ש: ספר את זה לאשתי
מיטוכונדריה: אני לא צריך, היא יודעת. חוצמזה, גם לה יש
משלה...
ש: באת לחרחר מריבות?
מיטוכונדריה: חס וחליליה. רק תעשה טובה, אל תחטט באף כשאתה
במצלמת רשת.
מיטוכונדריה: היי, למה כיבית?
ש: !!!
מיטוכונדריה: רגע, אני אדליק שוב...
ש: ?
ש: מה? אני לא מאמין
מיטוכונדריה: יופי, חכם גדול. סובבת את המצלמה
ש: הלך לי כל החשק
מיטוכונדריה: אז לא נדבר? אני הולך...
ש: לא!!! תישאר. מה קורה איתך?
מיטוכונדריה: חשבתי שאתה בענייני שוטים עכשיו
ש: הלכו השוטים. אני רק איתך
מיטוכונדריה: ועכשיו אני גם יודע שאתה אומר אמת. תצטרך להתנצל
בפניה אחר כך, אתה יודע.
ש: אני אסתדר. נו, ספר מה קרה.
מיטוכונדריה: קרה רק טוב, האמת. השגתי את כוח המיחשוב שאני
צריך. וגם כנראה התרופה שלי תהיה מוכנה עוד מעט
ש: מי אתה, כרומוזום. את האמת
מיטוכונדריה: אמרתי לך עד עכשיו רק את האמת.
ש: אבל אפילו לא חלק קטן ממנה. זה לא הוגן, אין לי מושג מה אתה
רוצה ממני, אני לא יודע אפילו איך להתייחס אליך, חות מאחד שהוא
גם פושע מחשבים וגם יודע לשמור סוד שהוא אומר שהוא יחשוף
מיטוכונדריה: טיפוס מפוקפק אני?
ש: מאוד. תפתח קלפים קצת. די, נמאז מחצי אמיתות. מי אתה, מה זה
הפרוייקט שלך, מה זה כל הסיפור הזה. תבטח בי כבר.
מיטוכונדריה: אני בוטח בך, זה בסדר. שמע, תכל'ס אתה יודע מי
אני. אני איש מחשבים ראשי של פרוייקט סודי של מדינת ישראל,
שנועד לפענח את הצופן הגנטי האנושי. הנה, כל האמת.
ש: ואיך אתה יודע שאתה הולך לחלות בסרטן?
ש: אתה כאן?
ש: הלכת עוד פעם.
ש: נו.... תגיד משהו
מיטוכונדריה: חזרתי.
מיטוכונדריה: אני יודע, כי עשיתי גנוסימולאציה של עצמי.
ש: גנוסימולאציה?
מיטוכונדריה: כן. כמו לקוף ההוא שסיפרתי לך עליו
ש: בובי
מיטוכונדריה: כן, זה שחזינו את המוות שלו במדויק
ש: צעד קטן לאדם, צער גדול לאנושות
מיטוכונדריה: משפט מבריק! אפשר לצטט אותך?
ש: רק אם תיתן לי גם לצטט אותך
מיטוכונדריה: הרשות נתונה
ש: והכל ידוע מראש
מיטוכונדריה: ריספקט, מכיר קצת פילוסופיה יהודית
ש: נו! מה! זה! גנוסימולאציה?!
ש:!
מיטוכונדריה: טוב, טוב, אל תכעס. מייד מסביר
מיטוכונדריה: גנוסימולאציה, האמת זה מונח די פרטי, שרק מעטים
מכירים אותו. אבל זה די פשוט להבין: בסך הכל, סימולאציה של
הגנום
ש: וזה אומר...?
מיטוכונדריה: אהמממ... סימולאציה זו הדמיה. מכיר?
ש: מכיר, כמו פלייט סימולטור.
מיטוכונדריה: בערך. עם הדמיות מספיק טובות ומספיק קרובות
למציאות, אפשר להגיע די רחוק. אתה יודע שחלק גדול מהניסויים
הגרעיניים מתרחשים היום רק כסימולאציות?
ש: תסביר
מיטוכונדריה: היום מכירים את מבנה האטום לא רע בכלל, וגם
התנהגות של כל מיני חומרים בתנאים קיצוניים. אז במקום לפוצץ
פצצה, מזינים את הנתונים שלה למחשב, ואז מפעילים את התוכנה.
המחשב יכול לתת לך סימולאציה מאוד מדוייקת של מה שיקרה ברגע
הפיצוץ
ש: טמפרטורה, תחום הרס, וכאלה?
מיטוכונדריה: הרבה יותר. מחשב מספיק חזק ייתן לך מעקב ברמה של
מיליונית השניה אחרי כל מה שקורה בתהליך הפיצוץ. תנועות של כל
חלקיק בנפרד.
ש: נשמע מרשים.
מיטוכונדריה: מאוד מרשים. גם חוסך פיצוצים אמיתייפ
ש: אבל זה מצריך איזה מחשב על, לא? קריי משהו?
מיטוכונדריה: יש לך ידע טוב. רוב המחשבים בעולם שמתעסקים
בסימולאציות על באמת נבנו על ידי קריי. בישראל יש רק שני
מחשבים כאלה, אבל הם בפיקוח אמריקאי ואי אפשר להשתמש בהם למה
שרוצים
ש: תסביר, תסביר
מיטוכונדריה: המחשבים האלה מסווגים על ידי האמריקאים כנשק צבאי
ברמה של פצצה אטומית, בגלל היכולת שלהם לבצע סימולאציות כאלה
מסובכות. הם לא מרשים לקריי למכור אותם לכל אחד, וכשהם כן
מרשים הם מעמידים פיקוח צבאי צמוד עליהם.
מיטוכונדריה: בכל מקרה, המחשבים שבישראל חלשים מדי בשביל סוג
החישובים שאנחנו עושיןם
ש: שזה סומולאציות של גנום?
מיטוכונדריה: בדיוק.
ש: אז איך אתם עושים את זה?
ש:רגע
ש: מה רגע? עוד פעם אתה סוטה מהנושא. מה זה סימולאציה של גנום!
לא אמרת
מיטוכונדריה: גנום, זה התוכנה של היצור החי. זה הצופן הגנטי.
יש מבין?
ש: כן... ו...?
מיטוכונדריה: הוא הרבהיותר מסובך מכל מה שמחשב רגעיל יכול
לפענח, בגלל שהוא מבוסס על קוד קוואדראמי ולא קוד בינארי
ש: כאן איבדת אותי
מיטוכונדריה: במחשב רגיל יש קוד בינארי. בינארי = זוגי. הוא
מכיר מצבים חשמליים של או אפס או אחד. למשל, 10, זה המספר
שניים
ש: אני מכיר בינארי. מה דזזה קווארדאמי
מיטוכונדריה: הגנום לא מבוסס על אפס ואחד, אלא על ארבע אותיות,
A T C G, שיוצרות רצפים שונים. זה הרבהיותר מסובך לחשוב.
ש: נו אז? מה זה הסימולאציה הזו?
מיטוכונדריה: קצת קשה להסביר למי שלא יודע. אתה יודע איך בכלל
נבנה גוף האדם? מה קובע את התהליכים בו?
ש: אלוהים
מיטוכונדריה: ברור. אבל איך הוא עושה את זה? ככה: כל צירוף של
ארבע האותיות האלה, נקרא לו מילה. הדנא שלך, זו מולקולה
שמורכבת משלושה מיליארד מילים כאלה, כשכל מילה היא חלק משורת
קוד אחת, לפעמים יותר.
ש: ומה זה אומר?
מיטוכונדריה: בשפה פשוטה: זה תוכנה מטורפת עם שלושה מיליארד
יחידות בסיס, בשפה שאנחנו לא ממש מבינים, כשכל מילה יכולה
להיות שייכת לכמה וכמה שורות קוד כאלה. אה, כן - כל התוכנה
כולה היא בגודל של כמה אלפיות המילימטר.
ש: ואת זה מפםענחים?
מיטוכונדריה: איפההההה... זה רק ההתחלה. עד עכשיו, מדענים
בעולם הצליחו, גם זה בערך, רק למפות את הגנום. זאת אומרת לדעת
בדיוק איפה המיקום של כל מילה ומילה בסולם הזה. לפענח, זה עוד
רחוקמאיתנו. בניתיים פיענחו טיפה בים. גם זה די מדהים, אבל
רחוק מאוד מפיענוח מלא.
ש: אני מתחיל להתייאש ממך. סימולאציה. דחילק, מה זו
הסימולאציה?!
מיטוכונדריה: חמור קופץ בראש אתה. חכה, צקשיב, תבין. אל תעצבן
אותי עכשיו אני בשוונג
ש: קדימה תמשיך
מיטוכונדריה: אז איך התוכנה הזו, שהיא הדנא, בונה חומרה - שהוא
גוף אדם בוגר, או גוף של חידק לצורך העניין? הרי גם תוכנה של
מחשב רגיל, אם היא רוצה להציג משהו על המסך, היא בונה אותו
מחומרה אחרת שזה המסך - קרן אלקטרונים שמפגיזה מסך. או שתוכנה
של בית חרושת למכוניות מפעילה מאות רובוטים שלוקחים את המתכת
ובונים מכונית. אז איפה הרובוטים שבונים את גוף האדם? איך הדנא
בונה איש?
ש: אה, הבנתי את השאלה. באמת איך? רובוטים בטוח אין
מיטוכונדריה: דווקא יש, בערך. רובוט אחד חכם מאוד ורב תכליתי.
התשובה היא שמהרגע שהדנא נוצר, הוא משפיע על הסביבה שלו, כי כל
אחד מהאותיות שמרכיבות את המילים של התוכנה, זה חלבון שמושך
אליו חלבון אחר, באמצעים כימיים פשוטים. מה שקורה, שתוך זמן
מאוד קצר, הדנא בונה לעצמו, באמצעות המשיכה הכימית הזו,
מולקולה שדומה לו אבל הפוכה, וקוראים לה...? האם הצופים בבית
יודעים?
ש: RNA.?
מיטוכונדריה: ריספקט! אתה באמת מבין משהו מהחיים שלך. תרתי
משמע
ש: מתחיל לכאוב לי הראש ממך. לא תספר לי במקום זה עוד סיפורים
על בני ברק?
מיטוכונדריה: חחח רוצה? יש לי לא מעט.
ש: לא! גנוסימולאציה!
מיטוכונדריה: בקיצור, בלי לסבך אותך, הגנא בונה את הרנא, ואז
נפרד ממנו, ושולח אותו לרחבי התא האנושי, שמה הרנא ימשוך אליו
חומרים כימיים נוסיפים, וככה מתחילה בניה כימית של חומרים
ותהליכיפם
מיטוכונדריה: עכשיו אל תתפוס אותי במילה, זה לא במדוייק מה
שקורה שם, אבל למי שמבין ביולוגיה ברמה שלך, זה אמור להיות
מספיק מובן. אל תשכח שגם אני לא גנטיקאי אלא מתמטיקאי ומתכנת,
זה לא בדיוק התחום שלי.
ש: אני סולח לך. עכשיו מה זה קשור לסימולאציה?
מיטוכונדריה: או!!! עכשיו ההברקה שלנו!
מיטוכונדריה: כשכל העולם מנסה להבין מה קורה שם בתוך הגנום,
לפצח את השפה באמצעים רפואיים, אנחנו הלכנו אחרת לגמרי. תשב
חזק
ש: יושב
מיטוכונדריה: אני רוצה לראות אותך במצלמה יושב
ש: לא רוצה!
מיטוכונדריה: אז ביי
ש: השתגעת?
מיטוכונדריה: מצלמה! עכשיו!
ש: טוב טוב, סוטה
מיטוכונדריה: אז אתה יושב - או, הנה אני רואה
מיטוכונדריה: אנחנו החלטנו שני דברים
מיטוכונדריה: א. הגנום זה צופן כמו כל צופן אחר, ובשביל זה
הקמנו צוות קריפטולוגים ומתכנתים שעוסק בפיענוח שלו. אני לא
בדיוק ראש הצוות, אבל מייסד התוכנית.
מיטוכונדריה: ב. אם יש לנו מפה מלאה של תוכנת הגנום - ויש לנו,
באמצתעים שאני לא אספר לך, כל מה שצריך זה - לתת לה לפעול.
להכניס את שלושה המיליארד של שורות הקוד לעבודה, בדיוק כמו שזה
קורה בתא האנושי
מיטוכונדריה: הרי גם התא האנושי לא מבין את השפה, בדיוק כמונו.
יש בו רק חומרים כימיים שמתרכבים לחומרים אחרים וכן הלאה.
מיטוכונדריה: אז מה עשינו? בנינו מחשב על, הכי חזק שיש בעולם
ואני אומר את זה באחריות, ונתנו לו להריץ תוכנה בת שלושה
מיליארד מילים, כשכל מה שהוא צריך לעשות זה לדעת לצרף חלבונים
אחד לשני, כמובן וירטואליים.
מיטוכונדריה: מבין?
ש: אני חושב שכן
מיטוכונדריה: אז תסביר לי בחזרה.
ש: אתם לא מנסים להבין את השפה, אתם פשוט פועלים לפיה. זה אומר
שהמחשב שלכם קיבל שלושה מיליארדים של מילים, ואז בנה לפיה
שלושה מיליארד מילים כמולקולת RNA, ואז התחיל לצרף חלבונים
לעסק וראה לאן הכל מתפתח?
מיטוכונדריה: בראוו. זה בדיוק מה שקרה. כמובן שזו רק התחלה, כי
מייד נוצרו כל מיני תרכובות מסובכות, והמחשב צריך להבין שריכוז
גבוה של סידן למשל יוצר מולקולות עצם ושיניים וכן הלאה.
מיטוכונדריה: מה אני אגיד לך, חתיכת פרוייקט.
ש: נשמע ככה.
מיטוכונדריה: לקח לנו המון זמן עד שהצלחנו להרכיב חיידק
וירטואלי מהדנא שלו. אבל כשזה קרה... זה היה מדהים.
ש: וזה בעצם הגנוסימולאצתיה?
מיטוכונדריה: כן. סימולאציית מחשב שעוקבת אחרי מה שהגנום מבצע,
שלב אחרי שלב.
מיטוכונדריה: אחר כך היא מעבדת את השלבים האלה למונחים
ביולוגיים ופיזיים.
מיטוכונדריה: אני רק יכול להגיד לך, שהסימולאציות האלה לימדו
אותנו דבר או שניים על מהות החיים. וגם שכל המחקר הנוכחי הולך
בכלל בכיוון לא נכון, אבל מה אכפת לנו מהם. שיבזבזו מאמצים
חופשי.
ש: וזה מה שעשיתם לקוף שלכם? גנו סימוחרטא?
מיטוכונדריה: כן. לקחנו דנא של בובי, ועשינו לו סימולאציה. לקח
למחשב כמעט שנתיים לעבד את כל המידע הזה, עד לנקודה שהביולוגים
איבחנו כשל שנוצר לרט לרט בשריר הלב שלו. ככה שיכולנו לדעת מתי
הוא ימות מהתקף לב.
ש: וזה באמת קרה.
מיטוכונדריה: כן. זה קרה.
ש: ולגביך?
מיטוכונדריה: כן.
מיטוכונדריה: יש לי במשפחה הסטוריה של סרטן. זה גנטי. יש חשש.
אז לפני שנה החלטתי שאני עושה לעצמי סימולאציה פרטית, בלי
שהמפקדים ידעו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.