איש אמיד נכנס לסניף הבנק שלו, ישירות אל מנהל תיק ההשקעות
האישי שלו שמואל. [לא יודע למה כל מנהלי ההשקעות נקראים בשם
שמואל! לא יודע למה אימא שלהם בחרה עבורם את השם הזה דווקא! רק
שמואלים מתקבלים לעבודה הזאת ומסוגלים לבצעה על הצד הטוב
ביותר!]
נחזור לעניינינו ולמר סקאל האמיד שזה עתה נכנס לסניף בלל-
אלנבי כיכר המושבות [הייתי מסתכן ומהמר גם על השם סקאל! אין
אמיד בלי שיהיה סקאל ו/או בלי עזרתו הישירה או העקיפה של
סקאל]
טוב חלס, נחזור לעניינינו והפעם לתמיד:
כתמיד, מתקבל מיודעינו מר סקאל באופן אחר משאר הלקוחות
המתדפקים על שערי בלל ככר המושבות- ובלשון המעטה.
ישנם בארצנו היפה וברוך השם הרבה מאוד משקיענים, קטנים
כגדולים, מכובדים כמנוולים, מרוקאים כסורים ככורדים, רובם
ככולם מנהלים את תיק השקעותיהם אצל שמואל בכיכר המושבות, וכולם
מתקבלים בסבר פנים יפות אצלו, אולם למר סקאל שמור מקום מיוחד;
שונה במקצת משאר הלקוחות בני תמותה של שמואל... ולא רק בגלל
"נפח" התיק המחזיק בו בסניף ומשקלו הסגולי, גם לא על שום
הירושה הפתאומית שנפלה על מר סקאל בשנה שעברה וגרמה להתנפחות
ייתר בתיק, אלא כי מר סקאל הנחמד הינו אישיות בפני עצמה...
אישיות מיוחדת וססגונית. יש סגנון למר סקאל: הוא אינו רגיל
לברך אנשים! הוא אינו אומר בוקר טוב למשל, ואפילו שיתקל בשרון
ראש הממשלה בכבודו ובעצמו! הוא לא יגיד לו שלום או מה נשמע או
מה עם גלעד... רק שמואל מקבל אצלו בוקר טוב חם ואפילו עם חיבוק
חם, כל בוקר בתשע וחצי בידיוק שעון בלל; זוהי השעה בה מתייצב
מר סקאל אצל שמוליק, ומחבק ואף מנשק את חברו וידידו היחיד
בעולם, בעולם המנוכר הזה, חיבוק חזק חזק - תלוי בתנודות השערים
באותו יום... יש ולפעמים שמוליק נלחץ מהחיבוק הזה, עד כדי
שמחליף צבעים, עיניו מתחילות להתגלגל וצבע עורו נהפך לצהוב
ירקרק, ומר סקאל לא עוזב אותו עד שיסביר לו מדוע הוא ייעץ לו
דווקא את המניה הזאת שנפלה, ואיך לא חזה את הנפילה הקשה הזאת!
פעם הוא נפל עם טבע (באשמת שמואל כמובן), ומאותו יום החליט מר
סקאל לא לחלות יותר ולא לקנות אפילו כדור אקמול!
היום יום שישי, 9 באוגוס4 (באב), וחום כבד הכה את ת"א
ומחוזותיה והגיע עד פאתי כיכר המושבות. החום הארור הזה הזדחל
לו אפילו עד סניף בלל הכיכר, ונכנס פנימה דרך פתח שער הסניף
האטום והמסוגר; עם כל לקוח שנכנס לסהיף ונפתחה הדלת לכבודו,
התגנבה עוד טיפת חום אל תוכו, עד שפקידי הסניף המסורים התחילו
להכיר את מכת החום שאחיהם חווים בחוץ- על בשרם, ומישהו הכריז
על זיעה קלה שהתרוצצה על מצחו.
מר סקאל נכנס בשער ועיני הפקידים שחזו בו פנו אוטומטית לכיוון
המטבחון של אולגה, היא אולגה הרוסייה המחלקת. זאת כי אולגה
ובהוראת המנהל, לא מתחילה לחלק את הקפה לפני 9.30 על השעון!
כניסת מר סקאל העידה על השעה, והשעה העידה על הקפה, והלקוחות
המחכים משמונה וחצי לטיפול פקידיהם המסורים נשמו לרווחה! הרי
מי מסוגל לעבוד לתפוס עט/ טופס/ כל דבר- בלי הקפה של בוקר!
אולגה הרוסייה מתחילה בהוראת שמואל והמנהל האזורי ממר סקאל,
הוא היחיד ששותה תה עם שתי כפיות סוכר ושתי סוכרזית; כל הסניף
שותה קפה עם סוכר או סוכרזית - תלוי לאן חוזרים בערב! אם לבית
שלוש ארבע כפיות סוכר, אם לזרועות המאהבת מעטפת סוכרזית אחת
קטנה. ורק מר סקאל שותה תא עם שלוש כפיות סוכר; את שתי המעטפות
של הסוכרזית מפקיד בכיסו הימני, והשד יודע למי ומה הן נועדות
(יצאה בת קול פעם ואמרה, שהוא אוסף אותן עד שממלא קופסה
אוריגינלית, ומחזיר/מחליף אותה בסופר במוצר אחר! לך תדע...
שמועות יש בטונות!) מר סקאל נכנס היישר אל חיק כיסאו מול
שמואל, והתיישב! לא כהרגלו! לא חיבוק לא של דב ולא נעליים,
ואפילו שהיו אתמול תנודות, ותנודות בלתי צפויות לכאן או
לכאן... לחיבוקי השמחה והששון או לחיבוק האחר ההוא שרק שמואל
מכיר ויכול לזהות...
מר סקאל התיישב ושלף: שמוליק יש לנו היום עסק!
שמואל- בתוספת חיוך מבוהל שמביע אך ספקות ומוזרות: תפדל מר
סקאל, בטח למה לא, מה שאתה רוצה, למרות שלא הייתי מציע לנגוע
לעת עתה בסילוון (שם מניה), אתה יודע על מה אנחנו מדברים מר
סקאל? 17%! מאתמול עד עכשיו 17% שמסתכמים ב-370 אלף ירוקים
אדוני! אני הייתי מציע להשאיר את זה עד מחר לפחות עד ש
ומר סקאל מפדח אותו וחותך את שרשור הדיבור שלו בלי שום זכר
לכללי-דיבור ו/או נימוס: שמוליק אמרתי שיש לי היום עסק איתך!
לא מעניין אותי סילוון ולא שטיכמן, מישהו שאל אותך בכלל?
שמואל מקבל את שטף שצף ההתקפה בהבנה, כפי שרק הוא יודע לקבל:
אוקה מר סקאל, אמרת ועשיתי, במה מדובר כולי אוזן.
יש לציין שהפעם ממתין מר סקאל עד למשמע המילה האחרונה שיצאה
מפי שמואל, ואף ממתין עוד שתי שניות למקרה וישנה עוד מילה בפי
מרשו וחביבו וידידו היחיד שמוליק עלי אדמות.
שמוליק לא מדבר.
מר סקאל פוצח: תשמע שמוליק, אני רוצה שתסדר לי הלוואה של דולר
אחד לחודש ימים.
שמוליק מחייך לבדיחה, וניכר שהחיוך הינו מאולץ, כי מי יעז לא
לחייך למר סקאל! ועד שיצאה לו לעזאזל בדיחה מהפה: אוקה מר
סקאל. סידרתי. מה עוד אתה רוצה שאעשה בשבילך?
מר סקאל פוצח בחזרה- ולא מבין את החיוך המטומטם שעלה על שפת
פקידו/ידידו: אני רוצה הלוואה של דולר לחודש, ואם לא אני מוציא
את כל הכסף שלי מהבנק.
שמוליק עדין לא תופס: אמרתי בסדר גמור, אסדר לך הלוואה של
דולר! ונותן עוד חיוך רחב מאחיו הקודם, ובתוספת "וואלה מזמן לא
שמעתי בדיחה מצחיקה כזאת" - למקרה ומר סקאל לא הבחין בחיוכו
המאולץ לשעבר.
מר סקאל פוצח שוב, ונראה שזה מתחיל להיות פיצוח רציני עם
סקנדאל: מר שמואל, אני רוצה הלוואה של דולר לחודש. (פעם ראשונה
קורא לו מר... פעם ראשונה קורא לו בשמו המלא שמואל)
מר שמואל תופס שאינו תופס, ומשהו לא כשורה... במה מדובר מר
סקאל? מה העניין.
מר סקאל: בהלוואה של דולר אחד לתקופה של חודש, ואם אינכם
מאשרים לי את זה אני מוציא את הכסף שלי היום מהבנק.
שמואל, מתחיל לתפוס: מר סקאל, אתה זקוק לאישורינו בשביל דולר?!
לך רד לאיציק הקופאי הראשי, כל הבנק על חשבונך! לך קח כמה שאתה
רוצה, אני כבר מדבר עם איציק. אתה יודע מה- קח ואל תחתום אני
אחתום במקומך.
סקאל: לא הבנת מר שמואל (חוזר למר- סימן לא טוב), אני רוצה
שתעשה לי את הטפסים להלוואה כשורה, וע"פ החוק והסדר.
שמואל - לאחר ה"מר" האחרון- תפס: טוב, אני אעשה מה שאתה רוצה.
מה עוד?
מר סקאל - נושם קלות לרווחה, גם משחרר אנקת רווחה: אני רוצה
לשים ביטחונות לכיסוי ההלוואה.
שמואל - כבר לא מעניין אותו ה"מר" ולא מעניין אותו אף סיכון
הקריירה שלו: מה הסיפור איתך היום סקאל! מה הלוואה מה דולר מה
ביטחונות מה בטיח! מה באת לעשות ממני צחוק מעל הבוקר? מה בא לך
עלי מר סקאל? שמא החלטת להוציא אותי מהבנק בלי פיציים ולפברק
לי תיק? מה עשיתי לך מר סקאל? רק טוב וואלה חשבתי עליך רק טוב
שאמות שאתפוצץ שתעלה עלי משאית ברוורס אם אין אמת בדברי
וכוונותי; אמר וחיכה לתגובה האנושית מהבן אדם שמולו.
מר סקאל: שמע נא אותי טוב ידידי שמוליק. אינני רוצה לעשות ממך
צחוק. אינני רוצה לפברק לך תיק או לגזול ממך חלילה את הפרנסה.
אני רוצה שתעשה לי הלוואה של דולר אחד, עד כאן מובן?
שמואל: כן.
סקאל: לחודש אחד לא יותר, קולט?
שמואל: כן.
סקאל: ואני שם ביטחונות על ההלוואה או אז הבנק מאשר לי את
ההלוואה, יש מבין?
כן (שמואל)
מר סקאל ממשיך בדרישותיו: או שאני מוציא את כל התיק שלי מהבנק.
אני ברור לך עכשיו או שחסר לך משהו?
לא חסר (שמואל).
"חכה חכה" פוצח שמואל: ואיזה ביטחונות אתה מוכן להמציא לנו
בשביל ההלוואה הזו! (מכניס לו!)
סקאל: אתה יודע מה? אני אשים את הפורד שלי אצלכם בתור
ביטחונות, יותר מזה?
שמואל (מסתלבט): אבל הפורד על הכביש, היום היא נוסעת, מחר
מפרקים אותה בעזה (רומז לאפשרות של גניבה...)
סקאל: אין בעיות. הינה המפתחות! תשלח להחנות אותה בחנייה של
הבנק- שתהיו בטוחים! עד 27 בספטמב4 בחודש הבא מועד פקיעת מועד
הלוואה. היא נמצאת ביהודה הלוי ע"י הקיוסק של ג4מיל.
שמואל: אין צורך מר סקאל (מתרצה/מתחנן) בחייך אין צורך בכל
זה...
מר סקאל: או שאני מוציא את -
הפעם שמואל חותך את שרשור הדיבור של חברו: טוב טוב, בסדר גמור.
הבנתי. יש צורך ועוד איך...
מר סקאל: וכמה תגבו לי? כלומר על איזה שער ריבית תחשבו את
ההלוואה?
שמואל- כבר לא מתווכח: בשער טוב ונמוך.
סקאל: כמה?
שמואל: 9.5% . זה יוצא לך שתי סנט על הדולר.
סקאל: טוב, מקובל עלי. מתי הטפסים מוכנים? אני צריך את הלוואה
מחר! ולמעשה הביטחונות נמצאים ברשותכם כבר מהיום... (עוקץ
אותו...)
שמואל- ממורמר: תן לי שבע דקות; עד שתגמור את התה שלך.
ואכן, תוך פחות מחמש דקות הוא מתייצב ומגיש לסקאל את הטפסים
לחתימה, גם מאשר לו שהביטחונות כבר "נמצאים" בחנייה - כדת
וכדין.
מר סקאל מעיין קלות לפני שחותם, לוקח לו העתק, שלום שלום...
שמואל מושיט לו את היד לשלום, ולוקח את השפופרת ביד השנייה,
ישירות למנהל האזורי: תשמע מר יונה, אני חושב שהתיק השמן של מר
סקאל הנמצא אצלנו, עובר במקודם או במאוחר לרשות האפוטרופוס
הכללי של המחוז. תשמע המצב הנפשי של מר סקאל הדרדר בצורה
פתאומית... לא תאמין יונה לא תאמין! ומתחיל לשרוד לו את מה
שאירע מתשע וחצי בבוקר, מילה במילה, ברצף טריטוריאלי עם הפסקות
נשימה באמצע.
מר יונה- המנהל האזורי: טוב, תתחיל בפרוצדורות המתאימות- מה
אני אגיד לך? איזה סוף... איזה סוף - יא חראם...
סקאל מגיע לארוחת צהרים הביתה, באיחור מה... יען כי האוטו כבר
בחניון הבנק, והוא החליט לבטוח באלוהים ולקחת קו 18 (מונית?
הצחקת אותו/י!) וביטחונו באלוהים גדול שלא יעלה איתו איזה
מתאבד משוגע וחרמן...
ולפני השאלה האוטומטית "מה קורה - מה יש לאכול" הוא מבשר להדסה
בקול יציב: הדסי עיוני, אנחנו יכולים לנסוע ביום שני בשקט
לחופשה בטורקיה, זה לחודש לא?
הדס: נו... איפה משאירים את האוטו?
יהודה (סקאל): סידרתי חניה לחודש במקום בטוח בשתי סנט! מה יש
לאכול?
עיבד: אלברט שבות |
