עדינה-וי ויינברג / עטופה ביגון |
בינות ציה ומידבר
רוצה אהוב לעטוף -
אליו נפשי ערגה.
מתכנסת בגזוזטרת חדריי
מול שובל זכרונות -
הדמעות זולגות.
מתעטפת בדום
אוטמת פרצות
מטייחת נקבוביותיי
הסדוקות.
לילה ירד
השחר הפציע
בוקר חדש הופיע.
מחייכת בקול
בעיניים דומעות
לא נותנת לאיש
עיניי לראות.
עיניים
ראי הנפש.
רק הם יעידו,
על קיום הרגש.
עוטה על ליבי
שיריון
לא אאפשר לפצוע
אותו בפיגיון.
אתכנס בחדרי חדרים
אגן עלי מפני
אחרים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|