"הלו?" ענה לי קול דקיק בטלפון.
"שלום!" אמרתי." לאן הגעתי?"
"לאן רצית להגיע?" השיב לי הקול הדקיק בחשדנות.
"מאין אתה כל-כך בטוח כי רציתי להגיע?" שאלתי את הקול.
"מפני שאתה הוא זה שהתקשר..." ענה. "ואין מתאר אני לעצמי כי
תתקשר במטרה אחרת."
שתיקה. לא מצאתי תשובה מתחכמת להמשכת הבדיחה החולנית הזו. גם
לא בדיוק רציתי לחפש, איבדתי את החשק.
"הלו?" שאל הקול לאחר מספר שניות. "אתה עוד שם?"
בדיוק תכננתי להניח את השפופרת במקומה ולהתקדם לאות הבאה בספר
הטלפונים, (כן, אני מבצע את שיחות הטלפון האלו כבר 27 שנים.
עוד מעט ואגיע אל האות ט') אבל אז, בשונה מהשיחות הקודמות שלי,
המשיך הקול ואמר: "דבר איתי! חלמתי על שיחת הטלפון הזו זה מספר
חודשים, בבקשה ממך אדוני, אל תנתק!"
לאחר מספר שניות של התחבטויות עניתי: "כן, אני עוד כאן. מה
כוונתך כי חלמת על השיחה הזו?"
"אם יש לך שניה, אספר לך."
"ספר."
"חלמתי על טלפון מצלצל, וכשאני מרים אותו שואל אותי קול מוזר
לאן הוא הגיע, ואז, לפני שאני מספיק לענות, הוא מספר לי את כל
עברי, ואז עובר לתאר את הדברים שאני עושה באותו הרגע, ולבסוף
מבשר לי כי בקרוב תגיע אליי חבילה בדואר, וכי היא תשנה את
החיים שלי."
קצת מודהם מהפרטים שכרגע קיבלתי מאדם שלא הכרתי מעולם, עניתי
בחיפזון: "שמע אדוני, אין אני פותר חלומות, ואת רפואת הנפש לא
למדתי מעודי. אני לא חושב שאוכל לעזור לך בעניין. שיהיה לך יום
טו..."
"חכה!" הוא קטע את דבריי. "אינך מבין!"
"אם כך, הסבר לי". השבתי. "מהו הדבר שאינני מבין?"
"אני מאוד רוצה באותו שינוי. השגרה הסוררת סביבי מוציאה אותי
מדעתי. אני מרגיש ריקנות, אני חייב לקבל את אותה חבילה!" הוא
אמר בקול מתחנן.
"אם אתה אומר אדוני..." השבתי בחוסר עניין. "אני באמת צריך
ל..."
"לא!" אנא ממך," עזור לי!" שוב אותו קול מתחנן. מה כבר יכולתי
לעשות?
"אם אעזור לך, תניח לי לחזור לעיסוקיי?" שאלתי, הפעם בקצת יותר
עניין.
אף על פי שרציתי לחזור לעיון מחודש בספר הטלפונים ולהתקדם
הלאה, הבנתי לליבו, כי הבנתי את ההרגשה המעיקה של השגרה.
"לא תשמע ממני יותר לעולם." הוא ענה בביטחון.
"אם כך, מה אוכל לעשות עבורך?"
"תודה לך אדוני!" הוא ענה בהתרגשות. "קודם כל, ספר לי סיפור,
ואני אקשר אותו לעבר שלי בצורה מסוימת."
"סיפור?" שאלתי בהיסוס." איזה מן סיפור?"
"איזה שתבחר! תוכל אפילו להמציא." הוא ענה.
"תן לי לחשוב לרגע." אמרתי.
לא עברה דקה וסיפרתי לו על כלב ים שאיבד את הכדור האהוב עליו
ויצא לחפש אותו ברחבי תבל, וכשחזר הביתה מיואש, מצא את הכדור
מתחת לשולחן הכתיבה שלו.
כשסיימתי את הסיפור, כעבור פרק זמן של כ-20 דקות, אמר לי הקול
בטלפון: "סיפור יפה. אני חושב שזה מתאים לתקופה ההיא שיצאתי
לחפש עבודה מכובדת בניו זילנד, ולבסוף חזרתי הביתה ומצאתי
עבודה בגורד השחקים שבמורד הרחוב."
"אני שמח כי הצלחת לקשר בין הדברים. עכשיו, ברשותך, אני חושב
שאחזור ל..."
"לא! עוד לא!" הוא שוב קטע אותי.
"מה עכשיו?" שאלתי בנימה עוקצנית במקצת.
"עכשיו אתה צריך לספר לי על פעולה שאני עושה ברגע זה, וכדאי לך
שהיא תהיה נכונה, ולא תצטרך לספר לי סיפור נוסף."
"סיפור נוסף? מדוע?"
"מכיוון שאם ההווה שגוי, יש לתקן קודם את העבר. זה אלמנטרי."
הוא ענה, מרוצה מהאימרה המוזרה שלו.
"שיהיה." השבתי. "פעולה בהווה? תן לי לחשוב..."
"קח אפילו שניים." הוא ענה.
"אני יודע! אתה מדבר בטלפון!" אמרתי בהתרגשות דרמטית שנשמעה
כמעט משכנעת, מוקסם מהשנינות החד פעמית שנכנסה בי.
"וואו! זה מדהים! איך ידעת?" הוא שאל בפליאה.
התחלתי לצחוק. לא העלתי על דעתי ששאלתו הייתה רצינית, לפחות לא
עד ששאל שנית: "איך ידעת?"
הצחוק נעצר. רציתי להגיב, להסביר לו, שהרי אם לא הייתי מדבר
איתו בטלפון לא הייתי יודע דבר כזה, אבל לא רציתי להסתכן
בחיבור סיפור נוסף, לכן עניתי בפשטות: "לא יודע. ניחשתי."
"נהדר! אם כך אפשר להתקדם לשלב הבא. "אמר.
"והוא...? "שאלתי.
"שלח לי חבילה לרחוב יפו 13, חיפה." ענה.
"ומה לשים בחבילה?"
"זאת לא אוכל להגיד לך," תצטרך לחשוב לבד.
"ומן אין לך שברגע שתנתק את הטלפון אני באמת אשלח את החבילה?"
קשה לי להבין למה שאלתי את זה. אולי סתם סיקרנו אותי
מחשבותיו.
"כי אם המצב היה כזה, היית מנתק עוד לפני כן." הוא ענה
בביטחון.
לא היה לי הרבה מה להגיד יותר.החלטתי לעצמי שאני אשלח את
החבילה. נפרדתי ממנו לשלום, ארזתי בחבילה כמה שקיות בוטנים
וזוג גרביים חדשות שקיבלתי לכבוד השנה החדשה, לא כפרטים
סימליים, אלא כפריטים היחידים שלי שאינם מעלים עובש, ושלחתי.
עברו שלוש שנים מאז אותה שיחה. לא מזמן שמעתי בחדשות על פטנט
חדש לייצור גרביים - מקליפות של בוטנים! מי היה מעלה על דעתו
דרך כל כך משונה לייצור גרביים? טוב נו, יש בימינו מחסור גדול
בהכל.
שמעתי גם על ממציא הפטנט, שהתעשר כהרף עין, אחרי שבנה מפעל
גדול ברחוב יפו שבחיפה, במקום איזה גורד שחקים מקומי.
אני? לא, אני כבר לא מבצע שיחות טלפון. עיקלו לי את הבית בגלל
החשבון. עברתי לניו זילנד. אני לומד שם רפואת הנפש ופתרון
חלומות. זה נושא מעניין ללמידה. אני ממליץ.